בתשובה לג'ים ונהג הקטר, 23/06/05 12:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש זמן שבו הרכבת מתקרבת ויש זמן שבו היא ממש עלייך. אם תרצה הפרדה אמפירית, אני אציע את גבול שתיים וחצי הדקות (אבל אפשר גבול פחות שרירותי: מתי מתחילים פעמוני האזהרה והמחסום מתחיל לרדת?) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שתיים וחצי דקות? במהירות של 100 קמ"ש (לא מהירות ממש גבוהה בשביל רכבת*) מדובר במרחק של למעלה מארבעה ק"מ. אתה רוצה להגיד לי שזה מה שאתה דורש מעצמך (ומנהגים עמם אתה נוסע)? תסלח לי אם אפקפק בכך. (פעמוני אזהרה ומחסום לא היו במקום בו התרחשה התאונה שלשום, כמו גם לפני 20 שנה. כאשר מופעלים כאלה השאלה לא עומדת על הפרק: עוצרים וזהו.) ____ * בזמן התאונה שלשום נסעה הרכבת במהירות של 143 קמ"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני נוסע ונהגים נוסעים איתי, אני דורש את הזמן שנקבע על פי פעמוני האזהרה והמחסום, ומקווה שמי שתכנן אותו הוא אדם שמבין בתחום יותר ממני. כאשר אין פעמוני אזהרה או מחסום, לחכות שתיים וחצי דקות נראה לי כמו המינימום ההכרחי. יותר מדוייק: כאשר אין פעמוני אזהרה ומחסום ובשדה הראייה שלך אתה מצליח לראות רכבת, אתה מחכה עד שהיא תעלם משדה הראייה שלך, נקודה. לאור המדדים החדשים שהצעתי (מחסום אם יש מחסום, שדה ראייה אם יש שדה ראייה) אני מבקש לזרוק את מדד השתיים וחצי דקות השרירותי לפח. הבעיה היחידה נותרת זו שאיזי ציין: עד כמה שדה הראייה שווה משהו? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |