בתשובה לגילי נחום, 26/06/05 23:40
רגע של לשון 311963
העלאת הדוגמה של בתי הכלא מביאה אותי למאמר המתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת האמריקני Atlantic Monthly. את המאמר כתב הפילוסוף-סלבריטאי הצרפתי ברנאר אנרי-לוי, והוא מהווה חלק מסדרת מאמרים שכותב לוי בחודשים האחרונים בכתב עת זה, רשמים ממסע שערך בארה"ב בשנת 2004.
בחלק הזה של המאמר כותב לוי על בתי הכלא הפרטיים באמריקה. הוא ביקר באגף הנידונות למוות בכלא נשים פרטי במדינת נוואדה. הסיכום שלו, בקצרה, הוא לא חד משמעי: מצד אחד הפרטת הכלא הביאה לשיפור התנאים הפיזיים והיחס של הסגל לאסירים; מצד שני, הפרטת בתי הכלא הביאה לדחיקתם - יחד עם יושביהם - מן התודעה הציבורית. הם כאילו "הוגלו" למקום בו הם אינם מעניינים איש. מסרו אותם לקבלן וזהו.
כמובן, זהו רושם של איש לא מקצועי, שאני יכול להעיד כי חלק ממסקנותיו באופן כללי נוטות להיות הזויות במקצת. אבל זוהי נקודה מעניינת למחשבה בקשר להפרטת בתי הכלא.
רגע של לשון 311964
בוקר טוב,
הרבה נכתב על הפרטת בתי הסוהר בארה''ב. כשאתה ניגש לסוגיה אתה מגדיר מהו בית סהר, מה מטרתו ומה האיפייונים שהחברה קבעה להתנהלותו.
כבית סוהר מנוהל על ידי הממשלה הוא מלכ''ר. מטרתו לשמש מקום בו ישהו אנשים שמורחקים מן החברה. הפרטתו הופכת את מטרת קיומו למיקסום רווחים. תפיסת העולם האומרת שרק הצבת מניע הרווח גורמת לניהול יעיל איננה יותר מאידאולוגיה. האדם שינהל אותו יהיה לא יעיל אם יגוייס על ידי הממשלה ויעיל אם יגוייס על ידי בעל הון פרטי. אותו הדבר לגבי השומרים. אם ג'ורג' בוש היה יכול להפריט את צבא ארה''ב הוא היה עושה את זה. הפרטה מרחיקה את הנושא מהעין הציבורית. בוא נניח לעניננו שאותו צוות אמור להחזיק את בית הסוהר -רק הבעלויות והמטרות שונות.
על ידי תוספת יסוד הרווח אתה מייקר את העלויות של המוסד. כאן אתה צריך לחפש את הנקודות שבעטיין גם התנאים משתפרים (יותר השקעות בתשתית), גם מישהו מרוויח בהנחה שהמשכורות הן נתון שווה בשתי השיטות. חפש את המילכוד. כבר נכתב רבות על כך והמלכוד איננו סוד. לדחיקתם של האסירים מהתודעה הציבורית יש השלכות מאד קונקרטיות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים