בתשובה למר כליל נאורי, 05/08/01 19:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושש שאני מאמץ את דעתה של גילית. לו היה העניין חשוב מספיק היו מתאחדים כל המפלגות החילוניות ומפרידות את הדת מהמדינה. כל זמן שזה לא נעשה המסקנה המתבקשת היא שזה: א. לא מספיק חשוב להם. או: ב. אין מספיק תמיכה (אבל לא מיעוט קיצוני כמו שגילית אוהבת לכתוב). זו כמובן סוג של הכללה, אך היא במקומה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כמה מגיבים עמדו על העובדה שהדיון מתנהל בשני מישורים משיקים שלעולם לא יפגשו. בצדק התרעמה גילית שההשקה הינה פועל יוצא של רצון - אם רוצים להפגש ולראות שיש בכלל נקודת מפגש הרי שעברנו מגיאומטרית המישור לזו של המרחב ונגלה ששני קווים מקבילים יכולים להפגש. הצדק של גילית הוא כמובן על דעתה בלבד ונובע מנקודת ההשקפה של הדת ואני חולק עליה. הדת ובמיוחד זו היהודית התפתחה כדיסציפלינה מנכסת וחובקת כל. כל אספקט של חיי ומות אדם, כל משמעות לפני תוך ואחרי הם חלק מהנומימוס היהודי. יתרה מכך, כמו שראינו מהסתעפות מדיון אחר, אפילו הזמן מוכפף להתערבות או לעצם הישות האלילית-אלוהית. האדם הא-חילוני אין לא שום ברירה אלא לבטא כל הגיג, מעשה, הכרה קוגניטיבית והכרה אמוציונלית במונחי הטרמה דתית חובקת כל. פופר הראה לנו שהקו הנותן תשובה לכל היתכנות שהיא מוציא עצמו מתוך המדעיות אך מצד שני אין הוא מוציא מכלל אפשרות שלעיתים רחוקות יכול תחום אי-רציונלי לתרום תובנות משמעותיות. החילוני מתוקף היותו חסר אמונה - היינו, בעל התובנה שאין משמעות על ושמתוקף חוסר הידיעה נובעים מיני ציוויים שונים, אדם כזה מוכן לקבל דעות שונות בתנאי שהן תהיינה אד-הוק ולא ישללו את חירותו הבסיסית והיא לחשוב בעצמו ללא הרדוקציה הסופית שממתינה לכל א-חילוני בסוף הדרך. מטעם זה אכן התועלת היחידה שנובעת מדיונים כמו זה שלפנינו היא האפשרות שאולי חילוני או לא חילוני יוכלו לראות את מקור חוסר האפשרות להדברות במשמעות של מקח וממכר במטרה להגיע לפשרה מסוימת. דבר נוסף העולה מהדיון, ובמיוחד מדברי גילית (וזה הפירוש המפתיע למה שהיא כותבת) הוא ששני הגישות (ומצד היהדות, גישה אחת בעלת ניואנסים) שני הדישות בישומן בחיי היום יום של אזרחי מדינה ניקבע אל ידי דיסציפלינה מגשרת - הפוליטיקה. משמע, אופיה של קהיליה איננו נקבע על ידי החילוניות בלבד או חוסר החילוניות, אלא מההתמודדות בזירה הציבורית, היינו הפולוטית. זירה זו מעצם הגדרת איננה זירה דתית אלא היא כפופה לריבון - האזרח, על פי השיטה הפוליטית במקום וזמן נתון (בדומה למשל לרעיונות של קוהן) משמע, אפילו הדת כפופה לחוסר הדת כפי שהיא מוגשמת בפוליטיקה שהיא מאושיות החילוניות. אופי יהודי, מוסלמי, סיינטולוגי או הומני-ליברלי ללא עול ההערצה, חיל ויראת כבוד ללא-טבעי, אופי כזה נקבע רק על ידי מקבילית כוחות המתגוששים בפוליטיקה, ומקבילית כזו, בניגוד לאחותה הגיאומטרית, כן מאפשרת מפגש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני קווים מקבילים אינם יכולים להיפגש מהגדרתם. גם לא במרחב. במרחב יש עוד אפשרות לאי-היפגשות, דהיינו, הצטלבות, אבל זה דבר אחר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |