בתשובה להאייל האלמוני, 01/07/05 11:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חולק עלייך; דוגמת הדיסקוטק מהווה אנלוגיה לדוגמת כנס המוטיבציה שאת הבאת. בשני המקרים ניתן לתאר אנשים ש"אנשים קפצו, רקדו, שרו וצהלו" ב"סגידה" למשהו, אבל לא צריך להסיק מזה על סולם הערכים שלהם. אני לא יודע אם יש לאנשים משהו שמייצג את פסגת הערכים שלהם (או לפחות מקסימום מקומי של "ערך עליון") אבל נראה לי שאת כן חושבת כך, הרי אמרת "ודאי שיש להם גם ערכים אחרים (לרוב לא ממש זהים זה לזה), אבל אין ספק שהכסף הוא ערך עליון." נעזוב את ה"טוב ורע" כי זה באמת לא מתאים. ננסה אחרת: האם לדעתך קיימים היום יותר אנשים שרוצים להינות מחיים חסרי דאגות מאשר היו קיימים במאות קודמות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נגדיר כך: בילדותי שמעתי הרבה פחות שיחות על כסף מאשר בשנים האחרונות. ואינני מדברת על שיחות של ילדים: הייתי לא מעט נוכחת בשיחות בסלון של אמי, שהיו לה חברים פחות-או-יותר מאותו מעמד כמו חבריי (בהתחשב בהבדלי הדורות, כמובן). או דוגמא, למשל: לפני שנים אחדות אמר לי מכר, שהוא ממש לא מבין מה הטעם ביידע אם אין צוברים ממנו כסף. אני מדברת על בחור דתי (ד.ק. - לידיעתך), רחב אופקים עד מאוד (גם במונחים של האייל), וממעמד בינוני-גבוה. כששאלתי אותו איך זה, שאם כך הוא סבור - הוא איננו עושה שימוש רווחי בתחום מסוים שידעתי שהוא מתמצא בו באופן עמוק ביותר, הוא השיב שהוא בהחלט רואה בזה בעיה, ומתלבט הרבה איך להביא את ידיעותיו לידי ביטוי כספי. אינני מעלה בדעתי שמישהו מהמבוגרים שהיכרתי בילדותי היה חושב באופן דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זו באמת נשמעת לי כמו אמירה מוזרה למדי. אם לדעתך זו הנורמה הרווחת בחברה, ולא סתם הנפצה של מישהו תמהוני, אז יש לנו על מה לדבר (בחברה שבה אני נמצא בשנים האחרונות זה לא כך, ודיבורים על ''בשביל מה זה טוב'' מופנים בעיקר לסוגייה של מתמטיקה - האם היא טובה לכשעצמה, או רק כשמשתמשים בה בפיזיקה וכדומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אשריך וטוב לך: אתה ממלא את לבי קנאה. שנית - כן, דעתי היא בהחלט שזו הנורמה הרווחת בחלק ניכר מהחברה - ואני לא מדברת דווקא על אנשים שאינם במצוקה כלכלית קשה (שאז הייתי מבינה שהכסף עומד בראש מעייניהם), ולא על חסרי השכלה/דעת/תרבות וכיו"ב. שלישית, הגעתם כבר למסקנה? (אם אינני טועה בייתה תקופה ארוכה שבה לא היה ניתן ללמוד באוניברסיטה מתמטיקה בנפרד מפיסיקה. רק אחר כך התחיל הרעיון של "מתמטיקה לשם מתמטיקה", בערך במקביל לזרם ה"אמנות לשם אמנות"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אני אמשיך לחיות בבורות מאושרת. אני חושש שהדיון שלנו הפך ל(או היה כך תמיד)דיון אמפירי, שקשה לנהל אותו בלי שבאמת אפשר יהיה להביא ראיות מהשטח שעליהן שני הצדדים מסכימים. בטכניון הפקולטה למתמטיקה עומדת בפני עצמה, וניתנים בה קורסים מיוחדים למתמטיקאים גם בנושאים שכל באי הטכניון לומדים ברמה זו או אחרת (אינפי מול חדו''א, למשל). כמובן שיש גם הרבה מסלולים משולבים של מתמטיקה ועוד משהו (פיזיקה או מדעי המחשב, בעיקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, כל מה שיש לי להוסיף הוא, שאחרי הדוגמא שנתתי אתה יכול ודאי להבין למה אני מכורה באמת לאייל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלימדו אותי על העליה (השניה?) הביאו את הנוהג של ריקודים עד אור הבוקר כדוגמא למשהו רוחני בהחלט. נדמה לי שהמפזזים של המגמגם מאומן עדיין אוחזים באותה רוחניות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |