|
||||
|
||||
צדקת באשר לבעייתיות בנטילת הכסף הכרוך בפרס נובל לשלום. לכן, מקובל שהמקבלים אותו תורמים אותו לגופים כלשהם. למיטב ידיעתי, כל מקבלי פרס נובל לשלום מישראל (שלושה, כן ירבו) עשו כך - פרס, למשל, הקים בעזרתו את "מכון פרס לשלום" או איך שקוראים לזה. עדיין יטענו רבים שהשאיפה לתהילה, ולהרשמה אצל שר ההיסטוריה, היא מניע פסול אצל פוליטיקאינו בהתלהבותם הנודעת למסור שטחים. קשה להפריך זאת, אבל אנסה: אם הם לא בטוחים שהעניין מועיל לבטחון ישראל, הרי שהם מסתכנים בכך שהם יירשמו *ברשימה השחורה* של ההסיטוריה, למשל, "אהוד ברק, ראש הממשלה שנחשב למבשר קיצה של מדינת היהודים". יכולות לעמוד לנגד עיניהם דוגמאות כמו צ'מברליין. |
|
||||
|
||||
לפני המון שנים היה שיר חמוד של רביעיית מועדון התיאטרון ובו בין השאר המילים: אדון ליאון הצליח במפעל הפייס אך את שלושים האלף הוא לא שם בכיס קודם נתן לבית כנסת אלפיים רק את השאר אל הבנק הוא הכניס הכניס ? לבנק .... תרמו ? את הכל ? הציבור יודע לאילו גופים ? למה להשאיר למקבלי הפרס את ההתלבטות הזאת. הקמת המוסד לשלום של פרס אינה בדיוק תרומה. מדובר ביצירת גוף שייתן תעסוקה ועניין, לפוליטיקאי שעבר כבר את שיא הקרירה שלו. כזכור גם גורבצ'וב הקים לעצמו מוסד מתאים לאחר פרישתו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |