בתשובה לאורי פז, 03/07/05 1:25
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313687
"כיהודי שומר מצוות וממילא פלורליסט". חה. כיהודי לא שומר מצוות וממילא מניח תפילין כל בוקר, אני מוכרח לציין שהפלורליזם שלך בא לידי ביטוי בכל מילה שניה כמעט: נבזים, חולנים, מגעילים - ממש פתיחות מעוררת כבוד.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313752
מה זה בעצם "פלורליזם" לדעתך? אני חושב שהדיון עלה כאן פעם (גם כן בהקשר של מצעד הגאווה, למרבה ההפתעה), והרושם האולי שגוי שקיבלתי הוא שאנשים שדורשים "פלורליזם" לרוב דורשים יותר מאשר קבלת השונה - הם דורשים את *אהבת* השונה.

כלומר, אם חובבי ה-BDSM יעשו עכשיו מצעד, בשל הפלורליזם אסור יהיה לומר דברים כמו "לי הצלפות נשמעות כמו גועל נפש, אבל אם להם זה עושה טוב, מי אני שאתנגד?" אלא יהיה צריך לומר "שמע, ייתכן מאוד שיש בהצלפות משהו טוב, אני צריך לבדוק את זה מתישהו" אחרת אתה צר אופקים ואנטי פלורליסט.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313768
זה עתה הבנתי שאני צרת אופקים להחריד. איאלץ להזמין מיד את מצליפי הפרלמנט לבצע את המלאכה.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313769
אני לא יודע למה אנשים קוראים ''פלורליזם''. הפירוש האישי (והלא ליברלי) שלי הוא ''חיה ותן לחיות''. אני לא חושב שיש איזו חובה מוסרית לאהוב, ומסתפק בזה שהשנאה לא מקבלת ביטוי מעשי. אישית אני שונא הומואים, כושים, ערבים, חרדים ושניצל סויה (הרשימה פתוחה, ומי שרוצה להצטרף יכול להציע מועמדות).
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313774
גזען חשוך.
מה כבר עשה לך שניצל סויה?

____
כמו שאמר הארנב: נכון שזה איכסה?
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313777
למה לא ליברלי? חשבתי ש"חיה ותן לחיות" הוא מהות הליברליזם.

(כמובן שיש מפלגות שקוראות לעצמן "ליברליות" ובעצם הן סוציאל דמוקרטיות, אבל כבר ראינו שאין הרבה קשר בין שם של מפלגה לאידאולוגיה שלה).
אין קשר בין שם מפלגה לאידיאולוגיה שלה? 313844
למה?

ליכוד - האם אין שם לכידות למען סיר הבשר? הם כולם יושבים יחד מלוכדים למרות שנאה יוקדת כדי להנות מסיר הבשר.

עבודה - הם לא מסדרים עבודה לגנרלים בדימוס?

שינוי - הם לא רוצים לשנות את דרך חלוקת הכסף והג'ובים?

איחוד לאומי - הם לא מאוחדים? לא לאומיים?

מר"ץ יח"ד - אין להם מרץ? הם לא ביחד?

ש"ס - טוב, אין קשר בין שם למפלגה.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313893
גם אני שונא את כל מי שהזכרת, אבל הכי אני שונא גזענים חשוכים כמוך.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313969
גם לסביות?
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313857
אני לא חושב שפלורליזם דורש את ''אהבת השונה'', אבל הזרמים האופנתיים מדברים על פלורליזם כ''הכרת השונה'' - לא במובן של הכרה כהיכרות, אלא הכרה וקבלה של הזולת ''כמי שהוא''. הטענה היא שהתפיסה הפשטנית של ''חיה ותן לחיות'' משרתת רק את הקבוצות שיש להן הגמוניה בחברה, בעוד שקבוצות אחרות נדחקות לשוליים. הליברליזם מאמין בשוויון בסיסי בין בני-אדם, ולכן דחיקת קבוצות שלא שייכות להגמוניה לשוליים החברתיים אינה מאפשרת ליישם ליברליזם אמיתי.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313860
לא הבנתי מה הכוונה ב"הכרה וקבלה של הזולת כמי שהוא". איך זה בדיוק אמור להתבטא בפועל?
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313863
טוב, זה נושא שיש עליו הרבה וריאציות. אבל בעיקרון זאת תביעה מהחברה לשנות את ערכיה כך שהם "יכילו" יותר קבוצות באוכלוסיה. השינוי הזה נעשה בשם הזכות להכרה שנגזרת (לטענתם של אותם זרמים) מהזכות לשוויון. דוגמאות:

במישור הפוליטי, הכרה של המדינה בנישואי הומוסקסואלים, מתן ייצוג לקבוצות מיעוט בתרבות הכללית (למשל, הקצאה של זמן שידור גם למשדרים שיבטאו את תרבותם של קבוצות המיעוט, שילוב נציגים שלהן בשיח הכללי).
במישור האקדמי, שינוי הקאנון במדעי הרוח כך שהוא לא יכיל רק "גברים לבנים מתים", ושינוי המושגים במדעי החברה כך שהם יכילו גם זוויות פמיניסטיות ולא-מערביות.
במישור האמנותי, הרחבת הקריטריונים לאמנות טובה כך שהם יכילו גם יצירות של המיעוט.
במישור החינוכי, חינוך להכרה של תרבותם של קבוצות המיעוט [דבר שיוצר התנגשות: פעמים רבות קבוצות מיעוט מעוניינות לשמור על תרבותם מפני השפעות של תרבות הרוב שיכולות להיות הרסניות מבחינתן (חשוב על החרדים), בשעה שחינוך להכרה של הזולת מחייב אותם להיפתח].
וכולי.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313875
עם המישור הפוליטי והאקדמי, אפילו החינוכי, אני נוטה להסכים, אבל המישור האמנותי כבר עושה לי בעיות: יש בו את ההנחה (הסמויה?) שטיבה של יצירה נקבע על פי המיעוט שאליו שייך יוצרה. אני חושב שיצירה לא צריכה להישפט לפי יוצרה (ולכן, ממש לא אכפת לי אם יתברר שאת "אנה קרנינה" כתב סוחר עבדים אמריקאי ולא טולסטוי הרוסי).

מה שמשותף לכל הדרישות שלך הוא שהן מופנות כלפי החברה ככלל, ולא אל הפרטים שבה. איך צריך האדם הבודד לנהוג כדי להיות "פלורליסט"?
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313879
אני חושב שדווקא במישור האמנותי אין בעיה. הזרמים הללו הצליחו ושינו את הצורה שאנחנו מסתכלים על אמנות. חשוב למשל על מוזיקה מזרחית לפני שלושים שנה. אף אחד לא היה חולם להכנים אותה להיכל התרבות, לתת לה מקום בתוכניות העוסקות באמנות או במחקרים אקדמיים במחלקות למוזיקה (אלא רק בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה). רק בשנות השמונים התחלנו לראות זמרים מזרחיים בטלוויזיה, וההתחלה הייתה להכניס את המוזיקה הזאת בדלת האחורית - עם קריצה הומוריסטית (מריומה, האשם תמיד וכולי). אני חושב שברוב האוניברסיטאות בארץ מוזיקה מזרחית קלאסית עדיין לא מקבלת התייחסות כאל הקאנון המערבי (אתה יכול לסיים תואר במוזיקה ללא נגיעה בתחום, אבל לא לעשות זאת ללא נגיעה במוזיקה ''קלאסית''), אבל יש תהליך ברור של קבלה שלה גם לאקדמיה. אפילו בבר-אילן פתחו כבר בי''ס למוזיקה אתנית.

אני לא בטוח כיצד צריך לנהוג האדם הבודד (אני מכיר יותר את ההגות הפוליטית בתחום), אבל נדמה לי שהתביעה להכרה של הזולת ''כפי שהוא'' יכולה להיות מופנית - כתביעה מוסרית - באותה מידה לאדם הבודד. אם אנחנו חושבים שכפלורליסטים יש מאיתנו תביעה מוסרית לקבל את הזולת, היא חייבת לכלול קבלה שלו ''כפי שהוא''. זה לא אומר להשהות את השיפוט שלנו, אלא לשנות אותו - גם אם זה אומר שאנחנו צריכים להרחיב את האופקים שלנו בכל מיני צורות.
אנחנו יכולים להחליט שאנחנו לא מעוניינים בקבלה של הזולת, אלא רק ב''חיה ותן לחיות'', אבל זאת נחשבת היום השקפה שמרנית.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313881
זה בדיוק הדבר שמטריד אותי: ה"תביעה" הזו לשנות את השיפוט שלנו. זו התביעה לומר למראה מצעד חובבי ה-BDSM "שמע, ייתכן מאוד שיש בהצלפות משהו טוב, אני צריך לבדוק את זה מתישהו"', אבל אני חושש שזה עלול אפילו להסתיר מאחוריו דבר חמור יותר: "שמע, ניסיתי את ההצלפות הללו וממש היה לי רע, אבל אני אמשיך לנסות עד שיהיה לי טוב כי ככה צריך לעשות".

כך למעשה מסוגל המיעוט לכפות את דעתו על האזרח הבודד בשם היותו מיעוט, ולדרוס את זכותו של הפרט לדעתו הפרטית (כמובן, כל זה לא בכוח הזרוע אלא בנימוקים "מוסריים"). בצורה הזו, בשם "פלורליזם", אנחנו למעשה מוחקים את זכותם של אנשים שלא לאהוב דברים מסויימים. כך תתארגן, למשל, קבוצת המיעוט של המנגנים במשור, ותתבע הכרה ופלורליזם ואנשים "יאלצו" לשמוע אותם ולהגיד "אני צריך לשנות את השיפוט שלי, זה שאני לא אוהב את זה כרגע זו אשמתי", ומכאן קצרה הדרך ל"פוסט מודרניזם" במובן הקללתי של המילה.

זה אמנם תרחיש אפוקליפטי משהו, אבל אם "חיה ותן לחיות" היא השקפה שמרנית, אולי יש בתרחיש הזה אמת, ואולי ה"שמרנים" מנסים לשמר השקפה מאוזנת שלקח שנים רבות להגיע אליה.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313886
גם לדעתי ההשקפה הזאת בעייתית מאוד. גם מהטעם שציינת וגם בגלל שאני מאמין שערכים מייצגים אמת מסוימת, ושינוי שלהם מטעמים מוסריים חוץ-דיציפלינריים עשוי לפגום בחתירה לאמת האמנותית, המוסרית או המדעית.
עם זאת, בגבולות מסוימים ההשקפה נראית לי סבירה. אני לא בטוח מה הם הגבולות שלי, אבל נראה לי שלהשקפה השמרנית כשלעצמה אכן יש אלמנטים חזקים של דיכוי קבוצות מיעוט. היה לה תפקיד היסטורי חשוב מאוד, ויש לה גם היום תפקיד מרכזי בשמירה על גבולות חברתיים, אבל אנחנו תמיד יכולים לשאוף לחברה טובה יותר.
"מצעד הגאווה" – איפה הבושה? 313851
התכוונתי לסוג מסוים של מושג הפלורליזם שקיים במחשבת ישראל, עליו עמד הפרופ' אביעזר רביצקי בספרו "חירות על הלוחות" (עם עובד, תש"ס; עמ' 114-139) בפרק שכותרתו "שאלת הסובלנות: בין פלורליזם לפטרנליזם", שלימים גם הובא לפרסום על דפי הרשת באתר שעניינו הוא החינוך לפלורליזם:


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים