 |
|
 |
||
|
||||
 |
"...אז הנה רעיון, פרוייקט שחרור יונה וולך מכבליו של יובל ריבלין וגירסתו המעוותת לדת ושימור הזכרון. "מוצע בזאת ליוצרים לשחרר את יונה. לקחת את שיריה, לצייר אותם, להלחין אותם, לצלם אותם בקליפים, ופשוט לפרסם אותה בפוסטים. אם הגל יהיה גדול ומשמעותי, ואנונימי ברובו, יקשה על בעל הזכויות ריבלין לעצור אותו ואולי הוא יבין שהאיסור שלו רק הופך את אהובתו המתה רלוונטית פי מיליון. האינטרנט הזה הוא כלי בידינו, אוהבי שירה וחופש, לשנות את גזירת הגורל הרעה הזו". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הלאה החוק! קדימה הצדק! יחי גוש קטיף! רק בלי אלימות בבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל ריבלין, בן זוגה לשעבר של המשוררת יונה וולך המחזיק בשני שליש מעיזבונה, החליט לחזור בו ולאפשר את השימוש ביצירותיה. מנכ"ל אקו"ם יוריק בן-דוד: "אין ספק שהחשיפה התקשורתית סייעה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כגון דא נאמר, ברוך השם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה נראה כמו תסבוכת טיפוסית שיוצרים עורכי דין (הכוונה גם לשופטים). מה פרוש "המחזיק בשני שליש מעיזבונה"? האם יש לו שליטה בשני שליש מן השירים? האם הוא רשאי למנוע ממשפחת אחותה ליהנות מרווחי השליש שלהם? האם מצפים משני הצדדים לקיים דירקטריון עם הצבעות? אם זה המצב, אז נראה שהפשוט ביותר הוא לפסוק ש"ההחזקה בזכויות" משמעותה הזכות ליהנות מן הרווחים בלבד, ללא זכות ווטו על פירסום. ב. מצד שנ, סביר להניח שהעיתונות כדרכה לא דייקה. עד כמה שזכור לי משפט הירושה כלל לא נסב על השירים אלא על דירת אמה של המשוררת, שם היא גרה עד מותה. ביה"מ הכיר ביובל כידוע בציבור של וולך והעביר לו את חלקה של יונה בדירה. (איזה חלק? לא כתוב בספר של סרנה). יתכן בהחלט שלגבי שיריה של יונה וולך, ריבלין הוא היורש היחיד (כאמור במעין צוואה שיונה כתבה היא הורישה לו את כל רכושה "בארץ על פני השמיים"). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |