 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, אם נשמע טון של זלזול מדברי אני מתנצל. לא התכוונתי שישמע טון כזה וניסיתי אך ורק להתייחס לטיעונים שלך. למשל, כשאמרתי עליך להיות צנוע, התכוונתי לכך שאתה מתייחס בצורה לא הוגנת ליוזמת ג'נבה לעומת הטענות שלך בסוגיית הפליטים. אתה צריך לתת ליוזמת ג'נבה מעמד לפחות שווה למעמד של הטענות שלך. 1. התבלבלת. קווי 67 הם הקווים שנקבעו ב 1949, אחרי מלחמת העצמאות. החלטה 242 מתייחסת לחציה שלהם ב 1967 והחלטה 425 מתייחסת לחציה שלהם במבצע ליטני ב 1980. אתה שוב פעם מצליח להחמיץ את הנקודה. אין פה ויכוח על מתי בדיוק פלשנו ללבנון. הנקודה היא שהאו"ם מכיר בגבולות שנקבעו ב 1949, ונקראים (אגב, רק בישראל) קווי 67. אני לא מצמצם את האמירה "האו"ם מכיר בקווי 67" רק לקו הירוק. התכוונתי לכל גבולות ישראל. גם התוכנית הסעודית מתכוונת לכל גבולות ישראל. 2. אל תתחמק. אתה אמרת: שהתוכנית הסעודית איננה רלוונטית לצורך הכרה בקווי 67 - כי התנאי "פתרון צודק לפליטים" מחביא בתוכו בקשה לעוד שטחים. ואז ניסיתי להראות לך דוגמא *אחרת* ל"פתרון צודק לפליטים". זה לא אומר שאין סיכוי שייבקשו עוד שטחים, כפי שאמרת. זה רק אומר שקיימת אפשרות סבירה (והסברתי מדוע היא סבירה) שיהיה פתרון לפליטים מבלי לתת לפלשתינים עוד שטחים. מספיק שקיימת אפשרות סבירה - ואז, לשיטתך, ההצעה הסעודית היא תקפה - על כל מה שהיא אומרת. ניסיתי להסביר גם למה התוכנית הסעודית תקפה אפילו אם התנאי הזה לעולם לא יתממש. הסברתי מה ההבדל בין המצב בעבר לבין המצב כיום שבו יש את התוכנית הסעודית עם תנאי אחד שהוא שקרי (לצורך הדיון). לא התייחסת אל הטיעון הזה. חבל. 3. אז ביקש. יופי לו. עם מצריים היה את טאבה. עם לבנון היו כל מיני סימוני גבול שזזו ב 2000, ואפילו עם ירדן היו כל מיני תיקוני גבול. היו גם דרישות שהערבים העלו אבל ישראל לא קיבלה (הר דוב, למשל). זה בכלל לא משנה את העקרון. העקרון הוא שלום לפי החלטה 242 ו 338 (ו 425) ולא שלום לפי תוכנית החלוקה. אחת הבעיות בפתיל הזה היא שיש פה 2 דיונים מקבילים. א. אתה מעדיף לדון על מה הערבים רוצים באמת. הם רוצים את נתיב העשרה, הם רוצים את אום רשרש, הם רוצים שטחים תמורת פליטים. התווכחתי איתך על רוב הנקודות האלו, כי אני לא מסכים אותך. אבל זאת היתה טעות, כי הסטת אותי מהדיון השני. ב. אני דן בסוגיה: הכרה בינלאומית וערבית בקווי 67. זו הסוגיה המקורית. קיימת גם אפשרות סבירה שבכלל לא הבנתי מה אתה רוצה. קבל את הניתוח המטא-דיוני הזה ברוח טובה. בכל מקרה, חבל שהתעלמת מהסכם הפשרה. הוא נותן לי הישג בדיון שלי תמורת ויתור בדיון שלך. בדיון שלי, אני רוצה שתכיר בקיומם של כל אותם הסכמים שציטטתי. אין פה טריק, אלו הסכמים ידועים. לפחות בעיני הם מהווים הכרה ערבית (לפחות על הנייר) בקווי 67. תמורת זה, בדיון שלך, אני מוכן לקבל את כל מה שתטען על השאיפות של הצד הערבי. נראה לי הסכם הוגן. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |