בתשובה לוינסנט, 07/08/01 0:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
או, בלי וואגנר אי הרי אי אפשר. אינני מכיר את התפיסה היפנית לא זו המודרנית ובוודאי שלא את הקלאסית. אשמח אם תרחיב או תוכל להפנות למקורות (אולי מאמר פרי מקלדתך?) בכל אופן, הפירוש הסובייקטיבי של מושג האהבה מוביל למחוזות סוציולוגיים או סוציומאטיים. למשל, הראייה שמציע ריכארד וואגנר והיא התימה על היחס ההופכי בין אהבה לכח. זהו אחד הרעיונות המרכזיים של מחזור טבעת הניבלונגים, ומופיע באופן פחות מפרוש או מרומז גם ביצירות אחרות כמו פארסיפאל או טריסטאן ואיזולדה. הראייה המצמיתה הרואה את התשוקה לכח שמתממשת רק תוך כדי שיתוק, זניחה ועיקור האהבה (תשוקה/עיקור - הנה מושגים ביולוגים-רומנטיים המיושמים על תופעה חברתית) ומצד שני, לא ניתו לאהוב באמת ללא זניחת תאוות הכח והשליטה. מזכיר מאד את הניתוח של דה-בובואר האומר שאהבה שאין בה שיויוניות, שיש בה את האלמנט של שליטה והכנעה, אהבה כזו איננה אוטנתית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ה"אותנטיות" של דה-בובואר היא במובן שייחס לה שותפה לחיים (JPS)? שנאמר, הם מדברים ישראלית ואנחנו מדברים אקזיסטנציאליסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמעט שאני מכיר, הרי האוטנטיות פרושה שאין מסכת העובדות "ההיסטוריות" מכתיבות את ההווה והעתיד. קרי, הפסיכואנליזה (למשל) שמקבעת את התנהגותך בהווה על סמך טראומות בעברך ובזה גם מגבילות את מרחב הפעולה הנתון לך רק "להתגברות על עכבות". או הדיספוזיציה של האישה בהיסטוריה שלעיתים (קרובות יותר מאשר נדירות) כופה עליה "להתאהב" או שמסגרת היחסים בין הנאהבים איננה משוללת סממנים של כח, רודנות ושליטה. אוטנטיות פרושה התגברות על העבר - כל יום *החלטות חדשות*. מבלי שתגדיר את עצמך או תהייה מוגדר, בתור מושג כובל - אני לסבית ולכן צריכה לעשות כך וכך, או אני אישה ולכן מצופה ממני לעשות כך או כך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |