בתשובה להאייל האלמוני, 14/07/05 20:30
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316847
"וממש לא נראה לי שבעית היולדות בבית היא פחד מפני בית החולים. ממש שום קשר."

או-הו! ועוד איך בעיה של פחד. אם לא נראה לך, אולי תגלשי קצת באתרים הרלוונטיים ואפילו כאן, בדיון הזה ובעוד דיונים שעסקו בנושא הזה. פחד קודם כל מהכאבים, פחד מיחס לא מספיק תומך של הצוות, פחד שמא לא יכבדו מספיק את רצונותיה של היולדת - שהוא בעצם פן נוסף (בד"כ מוסווה בכל מיני טקסטים מכל מיני אתרים "מהפכניים") של הפחד מן הכאבים. לתדהמתי, שמעתי מכמה יולדות גם על פחד מכאב הדקירה שבזריקת האפידורל, ועל פחד מכאב הדקירה שבחיבור לעירוי, ועל זה אפשר לומר דבר אחד: מדובר בבעיה של סדר עדיפויות מאוד משובש (מה גם שבסופו של דבר הן מגיעות, בחלקן, בלאו הכי - לבית החולים).

אולי מה שאומר עכשיו ירגיז כאן כמה אנשים - אבל בטיחות היילוד ממלאת כאן, בכל ה"שיקולים" האלה - תפקיד קטן מאוד.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316850
מוזר מאוד. דווקא רוב הפחדים שאני שמעתי עליהם הם לכיוון ההפוך - נשים שמאוד היו רוצות ללדת בבית, אבל מפחדות שמשהו ''יתקלקל''...
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316881
על סמך מה את קובעת ש"פחד שמא לא יכבדו מספיק את רצונותיה של היולדת - הוא בעצם פן נוסף ... של הפחד מן הכאבים"?

לידת בית, ובכלל לידה פיזיולוגית (טבעית), נולדת הרבה פעמים מתוך החשש (לא פחד, חשש) שרצון היולדת לא יכובד בבי"ח. עם זאת, להזכירך, היא אינה מלווה בפחות כאבים - להיפך.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316963
בדרך כלל לא מדובר על חששה המר של היולדת שמא יחליט צוות חדר הלידה, באכזריותו הנודעת, להשמיע לה במשך לידתה מבחר משירי שימי תבורי (מזה גם *אני* הייתי פוחדת), במקום את להקת איחוד הקבוצות והקיבוצים (בהנחה שאולי יש להקה כזאת) שאהבה נפשה. ה"חשש", אם תרצי, הוא בד"כ משני דברים: ממתן תכשירי זירוז המגבירים את הכאבים, ומן התפרים, שהיולדות הטריות מקוות, משום מה, שלידת בית תמנע אותם - זאת למרות שבלידה הראשונה התקווה הזאת מתבדה באחוזים ניכרים. אפשר לעטוף את הפחדים, או ה"חששות" האלה בהרבה-הרבה מילים יפות בעניין "זכויות החולה" וכו', ובכל זאת אלה הם השניים (לא מדברים על המקרה האישי שלך אלא על מסה מסויימת מכלל היולדות, ובתוכה מסה מסויימת מכלל המבכירות).

נכון, לידת בית כרוכה בכאבים רבים יותר, אך אותה מסה שכבר הזכרתי נוטה להאמין במיסטיקה הגורסת כי אם הלידה תהיה ב"סביבתה החמה והמוכרת של היולדת", ותהיה מלווה במיילדת תומכת, חייכנית, מעודדת ושופעת אהבה - הדבר יגרום לאיזשהו קסם מופלא שיפחית את הכאבים ואולי אף ימנע אותם לחלוטין. למרבה המבוכה - הקסם הזה עובד רק בשלבים תחיליים, קלים, של הלידה, שבהם ממילא אין צורך בכל כך הרבה קסם וגם אין חשיבות לשאלה היכן הם מתרחשים.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 317000
גם אני לא מדברת על המקרה שלי. ברוב המקרים ששמעתי או קראתי, החשש היה שריבוי התערבויות רפואיות יקשה על הלידה ויסבך אותה ללא צורך. מי שמקבלת זירוז לוקחת כמובן מאליו שתקבל גם אפידורל, ואני מניחה שאם הגיעה לכדי קבלת זירוז (פיטוצין), האפידורל יהיה רעה פחותה בהרבה. החשש מתפרים קיים, ובעצם הוא חשש מחיתוכים (להבדיל מקרעים). מדוע זה לא קשור לזכויות החולה, כשרופא חותך יולדת מבכירה, עם תינוק בגודל ממוצע וללא סיבוכי חירום, כדרך שגרה (ולרוב גם בלי לשאול אותה קודם)?

הפסקה האחרונה שלך נראית לי כ"כ תלושה מהמציאות, שאין לי דרך להתחיל להגיב. (אבל אנסה...). כולן מדברות על כאבים עזים. מה שנראה לך כ"קסם" הוא השפעת ההורמון אוקסיטוצין, אבל הוא לא מפיג כאבים. הדרך להתמודד עם כאבים של לידה פיזיולוגית היא לשמור על תנועה מרובה, להפעיל את מיתרי הקול (קולות נמוכים ולא צעקות), לחמם את אזור האגן מאוד, להשתמש במים וכולי. כל אלה משככי כאבים טבעיים (גם אם השפעת מאוד מוגבלת לעומת האפידורל). על "קסם" עדיין לא שמעתי.

יש חשיבות גדולה לשאלה היכן מתרחשים השלבים הראשונים של הלידה. אני די בטוחה שלו הלידה שלי היתה מתחילה בבית חולים, היא היתה נגמרת בקיסרי. אף בית חולים לא היה "מרשה" לי לעבור 24 שעות צירים תכופים וחזקים, אף בלי מצוקה עוברית (שלא היתה).
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 317016
האוקסיטוצין הוא ההורמון הגורם, בין השאר, לכיווץ דפנות הרחם בזמן הלידה. כמו כן יש לו עוד כמה תפקידים חביבים ומעניינים (שכבר דיברנו עליהם, אזא"מ, מאוד מזמן) אצל עכברים ואנשים, ואשר למיילדות הביתיות - אין בי בטחון מוחלט באשר לשאלה באיזו משתי הקבוצות האבולוציוניות הנ"ל יש למנות אותן.

(-:

הפחד מקבלת הפיטוצין והפחד מזריקת האפידורל אכן הולכים במקרים רבים ביחד. מיהן המסות? לא אביא כאן שמות ומספרי טלפון שלהן, אבל נזדמן לי לפגוש אותן יותר משמזדמן ליולדת ישראלית חילונית ממוצעת.

לא קסם אלא רק אוקסיטוצין, אה? נו טוף, והרי -

מסע החיפוש המרתק בעקבות הקסם האבוד:

תגובה 237644, תגובה 237837, תגובה 238250, תגובה 238293, תגובה 238527, תגובה 268751 (ספיקינג אוף תלישות מהמציאות), תגובה 238528 (נא לשים לב לסעיף 15, שורה ראשונה, משפט שני בעניין יום שלישי: הומור בלבד? - או שמא ביטוי נוסף לערגה האישית-אך-כה-אוניברסלית לקסם שיבוא סוף סוף, כי נורא רוצים אותו?), תגובה 238702 (לגבי השורה הראשונה, מותר להגיד - אבל בחיבה! - רק בחיבה! - "בלו-פ-רית! בלו-פ-רית!"?), תגובה 238666.

הולכת. סופ"ש טוב.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 317020
נודניקית. את מכריחה אותי לקרוא את כל התגובות שלי מחדש? מה זה, עונש?
ואיפה כתוב שם משהו על היעדר כאב, או הפחתת כאב, בלידה פיזיולוגית לעומת לידה התערבותית?
הולכת! אמרתי שהולכת! לא נותנים לבנאדם ללכת? מדינה דיקטטורית!! 317027
נכון, זה באמת לא כתוב. נדמה לי שגם בספרי וינטו לא כתוב: "אחחחחח, איזה כיף במערב הפרוע, חבל רק שלא הייתי שם אז, ואת הכל כתבתי מדויטשלאנד המשעממת" - זוהי הגדולה המרתקת שביצירה האנושית, בין אם בספרי קרל מאי ובין אם בתגובותייך שלך, חביבתי (באמת) (-: .

טוב, נעזוב. בסך הכל רציתי לומר ליולדות הפוטנציאליות, אם ישנן, בתגובה 316822, שיהיו זהירות. לכל השאר באמת אין טעם לחזור.
מתגובה לתגובה אני מחבבת אותך פחות 317032
ועדיין לא רואה שום קשר בין תגובותייך למציאות.
סוף טוב תינוק טוב 499556
תגובה 499555
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 317001
ושוב, מהי אותה "מסה" שאת מזכירה? איפה פגשת אותה (והאם היא באמת חושבת שלידה פיזיולוגית אינה כואבת?)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים