 |
שמעון שלום,
הבעייה המרכזית בסיועי אונר"א למיניהם לתושבי השטחים הכבושים מתבטאת בראש ובראשונה שאירגוני סעד מסייעים בעקיפין לריבוי הדמוגראפי המוגבר (5% בשנה) של סך תושבי השטחים.
הסיבה למצב אנומאלי זה נעוצה, בין היתר, בעובדה שאין בנמצא, לפחות מאז כיבושי 67, כל קשר בין גודלה של משפחה פלסטינאית לבין יכולתם של מולידיה לפרנסה, משום שאלו מקבלים דרך קבע מזון, ביגוד ושירותים רפואיים כלליים ללא כל קשר למספר הנפשות במשפחה.
עליי להדגיש ולהבהיר עצמי מראש, כי אינני מתבטא כנגד הזכות האנושית להבאת וגידול ילדים, אך דומה שהפלסטינאים עברו ושברו בתחום זה כל שיא עולמי אפשרי, והקשר הסמביוטי בין יצירת ילדים ליכולת פרנסתם אינו קיים למעשה בחברה הפלסטינאית מזה כשני דורות. אקט זה אמנם הומאני ונכון, אך מסתבר כי גם אירגון אונר"א וגם אירגונים תומכים ומסייעים אחרים ערים לבעייה זו, לפחות מבחינת התבוננותם בה בעיניים אירופאיות 1.
ילדים, נערים ומבוגרים אלו מנוצלים מאוחר יותר בשכר רעב בעבודות שונות ומזדמנות בתוך הקו הירוק, ושלא ברצונם תורמים לתופעת ה'עבדות' הכה נפוצה בכלכלת ישראל - המתיימרת להציג ולקיים סטאנדארט אירופאי.
מה הפלא איפוא, כי בתוך משפחה המונה 12 ילדים, המצויים במצב כיבוש וללא כל עתיד השכלתי, מכריזות עיתים לבקרים אמהות פלסטינאיות מיואשות כי 3 ילדים יוקרבו לצורך ה'מהפיכה' והניצחון הפלסטינאי? מה הפלא שמאגר המתאבדים הפוטנציאלים אינו יבש, על רקע ריבוי והתרבות מבהילים אלו?
שלך
אלכס
1 נושא זה אמנם נחשב כטאבו בקרב האירגונים המסייעים השונים, אך התבטאויותיהם החוזרות ונשנות בדבר הצורך ב'תכנון המשפחה' ממחישות את הדילמה הכללית בה נתונים אירגונים אלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש