בתשובה לאסף, 19/07/05 14:28
318150
כיוון שעיקר העניין נגע לילדים, הרשה לי רק לשאול אותך - היית לוקח את ילדיך למקום כלשהו הנתון באותה עת ממש למתקפת פצמ"רים?
318203
זו שאלה לא קלה. כנראה שלא. למרות שזה תלוי בנסיבות.

שאלה טובה אחרת היא מה היה קורה אם היו מתחילים לירות קסאמים או פצמר"ים על כפר-סבא (שם ההורים שלי גרים), או על הוד-השרון (שם אני גר). (והצבא לא היה מגיב ביד קשה שמפסיקה את הירי)

האם הייתי עוזב בעקבות זה את העיר? האם לא הייתי מביא את הילדים להורי? באמת שאין לי מושג.
הכול כנראה עניין של זוית הסתכלות על המציאות.

כמו שאמרתי, אפשר גם לעזוב את המדינה ולא לנסוע פה בכבישים. עדיין רובנו לא עושים את זה.

כנראה שלא תמיד החרדה היא השיקול היחידי.

אני עדיין עומד מאחורי זה, שלקחת את הילדים למקום שיש בו פצמר"ים זה לא חוסר אחריות. אנשים הרי גרים שם. לפי ההגיון הזה אנחנו צריכים לצאת מכל מקום שיורים עליו ואנחנו לא מצליחים להגן עליו.

כל אחד והשיקולים שלו וכל אחד עם הסיכונים שהוא מוכן לקחת על עצמו ועל הילדים שלו.
318207
"וכל אחד עם הסיכונים שהוא מוכן לקחת על עצמו ועל הילדים שלו."
אז זהו, שלדעתי - הסיכונים שאתה מוכן לקחת על עצמך, ואלה שאתה מוכן לחשוף אליהם את ילדיך - הם שני דברים שונים בתכלית. וגם: הסיכונים שאתה מוכן לקחת גם לגבי ילדיך, שונים מאוד במקומות שאתה/הוריך גרים בהם ובמקומות שאין עליך אילוץ רציני מאוד להגיע אליהם. לכן, לא נראה לי שיש דמיון כלשהו בין מגורים בירושלים, למשל, ואפילו סיורים נרחבים בה בימי שיא האינתיפאדה - כשאני לוקחת אחריות על עצמי לבד - ובין נסיעה להפגנה בגוש קטיף בימים עתירי פצמ"רים עם ילדים.
שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה 318208
הסיכוי שהילד שלך יפגע כתוצאה מאירוע חבלני בגוש קטיף קטן לאין שיעור מהסיכוי שלו להיפגע מזיהום האוויר בגוש דן/חיפה/ירושלים. הערכה לגבי כמות ההרוגים מזיהום היא בסדר גודל אחד יותר מנפגעי תאונות הדרכים (כחמשת אלפים איש בשנה), זיהום אוויר גורם למגוון רחב של מחלות ותסמינים, בינהם סרטן. זאת בלי לכלול גורמים נוספים כמו רמת הפשע, שבערים הגדולות היא גבוהה יותר מבגוש קטיף.
מבחינה סטטיסטית נטו, הסיכון לילדים בגוש קטיף הוא נמוך בהרבה מבכל עיר גדולה בארץ.
שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה 318212
ציינתי בפירקוש שאינני מתכוונת למקומות שאנשים גרים בהם, אלא רק למקומות שהם מגיעים אליהם באופן לא הכרחי, יחד עם ילדיהם. זיהום אוויר לא ממש רלוונטי לביקור של כמה שעות, או אפילו כמה ימים.
318261
את שאלת שאלה עקרונית, אם הייתי לוקח את ילדי למקום שיש בו פצמר"ים. לא הזכרת את עניין ההפגנה.
אמרתי לך שזה תלוי, ושאין לי מושג. כנראה שלא. למזלי השאלה הזו אצלי לא עומדת על הפרק.
אני לעומת זאת לא מפחד שבשלב הבא יפנו גם אותי מהבית שלי, ולא מרגיש צורך להילחם על העקרונות שלי.
אם היית מרגישה שמפעל חיים שלם שלך, כל מה שאת מאמינה בו, הולך לרדת לטמיון. שכל מה שהאמנת בו מתנפץ לרסיסים, אולי גם את היית מוכנה להקריב איזה קורבן (לא את הילדים עצמם, אלא לקחת את הסיכון הקטן שיקרה משהו), כדי שזה לא יקרה.
אני יכול להבין שהמתנחלים נמצאים במצוקה אמיתית. מרגישים ממש במלחמה. וכל אחד נלחם עם מה שיש לו, גם אם אני לא אסכים עם הדרך הזו.

כל הורה אחראי על ילדיו. גם כשהוא שולח אותם לבית ספר הוא לוקח סיכון, אם כי מחושב יותר.
זה תהליך התבגרות זריז מאוד, שמגיע עם הילד הראשון, כבר בשנה הראשונה.
לא תוכל לנצח לעטוף את הילד שלך בצמר-גפן ולשמור אותו מהעולם האכזר.
כולנו נפלנו על הראש, ורובנו גם יותר מפעם אחת. לא בגלל שהורים הם עם לא אחראי, אלא בגלל שזה בלתי אפשרי להגן על הילדים שלנו 24/7.

פה בהחלט יש בחירה, וכמו שכבר אמרתי בצורה ברורה, אני לא הייתי לוקח את הילד שלי לשום הפגנה, כמו גם שאני לא אתן לו לראות חדשות עד גיל מסויים וכיוצא בזה.

אצלי עניין הפצמרים לא קשור לעניין ההפגנה.

את חכמה להגיד שאת לוקחת אחריות על עצמך בלבד. פשוט לא היו לך אז ילדים.
ואם כן היו לך ילדים בתקופת הפיגועים בירושלים? לא היית מוציאה אותם מהבית עד יעבור זעם?

אני לא חושב שזה קשור לאילוץ. אני חושב שזה קשור באיך אנחנו תופסים את הסיכונים שמסביבנו, ותפיסה כללית לגבי החיים והמוות.
האם את מקבלת את זה שיש אנשים שפוחדים פחות ממך? או אנשים שמרגישים שפחות מסוכן לבלות סוף שבוע בגוש קטיף, מאשר לבלות עוד כמה שעות על הכביש במרכז הארץ?

אני לא דתי, אבל יש משפט של הרבי נ נח נחמ נחמן מאומן שמסכם לדעתי את הנושא הזה, ואת התפיסה של חלק גדול ממתנגדי ההתנתקות, ובגלל זה גם כל כך קשה לנו מולם. כשיש אמונה שהכול משמיים, החרדות משנות צורה ולא מובילות אותך בחיים.

כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל.

יוווווווווווווו........ כמה שאני מברבר

בידידות
:-)
318292
כפי שאמרתי, לעצמי אני לא חוששת במיוחד. בוא נסכם, שלו הייתי אמא ייתכן שהייתי חששנית מדי.:)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים