 |
ראשית, בניגוד למה שחושבים והאופטימיות שמשרה הרציונליזם, כל תיאוריה היא עיוות של המציאות. גם אם נדמה לך שחוקי הפיזיקה משקפים את "האמת" זה לא נכון. חוקי הפיזיקה משקפים *קרוב* לאמת *בתנאי* שהטבע חוזר על עצמו. התאור הפיזי כולל גם כל מיני "יצירי דמיון" (גל-חלקיק? חוק טבע?) שמשים אותנו כדי למדל את המציאות. התיאוריה היחידה שתתאר את האמת (או "המציאות") היא המציאות עצמה. לכן, הנחת העיוות קיימת בכל מקום (למרות שזה "לא מנומס" לדבר עליה בדרך כלל), טענתי היא שהתיאוריה הזו *עדיפה* על הגישה הפופולרית או גישות אחרות לפוליטיקה שאינן מתבססת על שום שיטה או כללים. לפי הגישה של תומס קון ו"המבנה של המהפכות המדעיות" היינו קוראים למצב הנוכחי "קדם מדע".
שנית, הפוליטיקה כוללת בתוכה את הנחת קיום אינטרסים, כלומר כאשר מישהו אומר שפוליטיקאי טעה הוא בעצם אומר "היה ברור טוב-מאד מה *לא* לעשות כדי לקדם אינטרס והפוליטיקאי בחר דווקא בדרך זו". לעומת זאת, החוקר מטרתו להציע תיאוריה, קבלתה של התיאוריה אולי תביא לו כבוד ויקר (ע"ע ברברה טוכמן) אולם היא לא נועדה ממש כדי להשפיע על המציאות ולקדם אינטרסים (אחרת, היה מפסיק להיות חוקר ונהיה פוליטיקאי). מחקר מלכתחילה אינו בהכרח עיסוק מעשי, בניגוד להנחה שלי על פוליטיקה שהיא עיסוק שתכליתו מעשי. לחוקר גם אין "מתנגדים" במובן של כאלו שמנסים להכשיל את המחקר שלו ולקדם מחקר אחר - העולם המדעי לא פועל (או, לפחות, לא אמור לפעול)ככה. לכן, לומר "החוקר טעה" אין פרושו "החוקר פעל כנגד האינטרסים שלו" אלא "החוקר הזניח נקודה חשובה, ואם יועמד על טעותו יתקן אותה" (שוב, גם זו הכללה, גם חוקרים הם אנשים עם אגו).
לכן, לא מדברים על החוקרים כאובייקטי מחקר אלא מבצעים דיון על תיאוריות (כמו בכל מדע) - בודקים את הנחות היסוד, משווים אותן לנהוג במדע, ומגלים שהגישה הקיימת לחקר הפוליטיקה לא נשענת על היסודות של המדע המודרני.
ולסיפא, אתה מוזמן לומר תמיד "הוא טעה" בתנאי שיש לך הסבר לטעות או הסבר לשגיאה שיעמוד למבחן הקהל. לא ראיתי בינתיים אף-אחד מציע הסבר שכזה לאף אחד מהתיאוריות שהצעתי, כולם בינתיים שייכים ל"מועדון מעריצי ברברה טוכמן".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש