בתשובה להאייל הצעיר, 02/08/05 11:08
מה הבנת? 321176
אולי תתפלא עד כמה אני מסכים עם דבריך. בעיני, מתמטיקה היא תחום בעל יופי נדיר. אבל, העולם לא מתחיל, גם לא נגמר במתמטיקה. יש תחומים אחרים שאינם נופלים ביופיים ממנה, כמו שירה, לדוגמה.
מה הבנת? 321186
אבל אם נעזוב לרגע את המתימטיקה ואת השירה כשני מייצגים כביכול של היגיון ורגש בהתאמה, ונדון במקום זאת בדיכוטמית ההיגיון מול רגש ישירות, הרי שנראה לי כי מסקנותיי הנוכחיות מהגותי הפילוסופית (בלתי מפורסמת) הן די הפוכות משל ספרך השני, שכן לדידי מותר האדם מכל יצור אחר בדיוק באלמנטים מסויימים שבתודעתו (כגון ריפרורה העצמי), שאינם קיימים ביצורים אחרים (לדעתי כמובן). ניתן אמנם להסכים עם קביעתי האחרונה, אך לטעון שרכיבים מבחינים אלה נמצאים בעיקר בתחום הרגש, כלומר, האדם מסוגל, לצורך הדיון, לאהוב עמוקות יותר מאשר כלב, או להגיע לחוויות אסתטיות מורכבות יותר. אלא שלטענתי חוויות מורכבות אלה שהתודעה מאפשרת לנו נובעות בעיקר מהרציו (הגיון, רגש, רפלקציה ?!) ורק אחר-כך מהרגש באופן נגזר; כלומר, מדובר על סוגי תחושה שמחייבים תודעה מפותחת. אם לקשר זאת גם לדעותיי הנוכחיות בתחום הפילוסופיה של האמנות, ידיעה רבה יותר מאפשרת (לרוב?!) חוויות אסתטיות עמוקות יותר. מעבר לכך, אדם שרק מרגיש בלי לנתח (בהגיון) את שהוא מרגיש לא יוכל לדעת מה עושה לו טוב ומה עושה לו רע, אלא ישהה ב "זורם ללא מזור"*

בב"ח,
לודביג

* דוגמה שטחית לפואטיקה שכלתנית
מה הבנת? 321206
ב < תגובה 321143 > אמר השוטה אותו דבר בהרבה פחות מילים
מה הבנת? 321209
השוטה ציטט את החתול שלו. באופן טבעי חתולים מסתפקים במשפטים מצומצמים.
מה הבנת? 321225
כנראה ההגדרה שלנו ל''אותו דבר'' שונה.

(בתקווה שההגדרות שלנו ל- ''כנראה'', ''ההגדרה'', ''שלנו'', ''ל'', ''שונה'', ''('', '')'', '','', '''''', ''.'', ''בתקווה'', ''שההגדרות'', ''שלנו'', ''ו'', ''הן'' ו''זהות'' הן זהות).
מה הבנת? 321232
בספרי ''השקפת עולם'' אני מגדיר את כל מושגי ההכרה המקובלים על תא בודד. לדידי, האדם אינו אלא ''אסופת תאים שנעשו אגודה אחת כדי לגבור על קשיי הקיום ולהנעים את חייהם'' (מתוך ''דבר נער, דבר'') ואין כל מותר לאדם מכל יצור אחר.
מה הבנת? 321188
כמובן. לא אמרתי שלא.

אגב, יש ב"אייל" גם מדור שירה, ואף הסקר הנוכחי ב"אייל" הוא בנושא ספרותי ‏1.

1 עוד 2-3 הודעות כאלה, ואני ממונה לסמנכ"ל השיווק של ה"אייל". :-)
מה הבנת? 321235
אני מבקש להוסיף משהו (ארוך למדי) על תגובתי הקודמת:
במחשבה שניה נראה לי שאני גורם עוול לעצמי ולקוראים בכך שאני מביא קטעים מנותקים מהקשרם מתוך ספרי, וגורם בכך לאי הבנות רבות. אסביר את דברי:
בספר "דבר נער, דבר" אני מציע לאנשים סובלים, שמחשבות מרות מטרידות אותם, שלוש טכניקות של שליטה במחשבות, שיקלו עליהם את הסבל. הקטע על ההיגיון שציטטתי מתוך מספרי נאמר בהקשר זה, והוא טוען שלאנשים במצב כזה ההיגיון לא יעלה מזור. אף לא לרגע איני טוען שעיסוק במתמטיקה או בלוגיקה אינו מביא אושר.
כדי להבהיר את דברי אני מבקש להביא קטע נוסף מתוך "דבר נער, דבר", שבו אותו רעיון מוצג בצורה דומה, אך בהקשר ברור יותר (כדי למנוע סרבול, איני מציין את מקור המובאות שבקטע):

אם כורח המציאות חזק מכוחכם, שמש וירח קָדָרוּ, רועשים ההרים וכל עוף השמים נָדָדוּ, שביט נִצַת ברקיע, או-אז אל תניחו לתחושות המעיקות לחדור לנשמתכם, חִסמו את דרכן לבַל תעַרערנה את שלוותכם, כִּרתו ברית מָגֵן בין הלב לעין, הִגמלו מסביבתכם – לָמַדתִי לִחיוֹת פָּשׁוּט וּבחָכמָה, לָשֵׂאת תפִילָה, לִבהוֹת אל הָרָקִיעַ, אִם אל דַלְתִי עַכשָׁיו תָבוֹא הָאֵימָה, נוֹקשׁת, דוֹמה שלא אשמַע, אהיה עַכשָיו חרשׁת.
הרפו מיום המחר אם אינכם יכולים לשנות דבר, אל תנסו להתנבא, אל תהיו הסטוריונים של העתיד. בהתקדר השמים, בהתקרב הבַּלָהָה, הִפכוּ את נשמתכם לרחם השלווה. שִמרוּ את עיניכם קרועות לרווחה אך עִצמו אותן מֵראוֹת, תהיינה אוזניכם כּרוּיוֹת לכל רחש אך אִטמוּן משמוֹעַ, הִתכּנסו בתוך עצמכם כצב בשִריונו. התבוננו על המאורעות ההפַכפַּכִּים כצופים במשחק, כאילו אין טלטלות הגורל אתם עצמכם, המשיכו להתקדם לעבר העתיד כמו רַכָּב שגבו אל ראש הסוס. הִשָארו שווי נפש לכל אשר נשמע ויִשָמע, הלא השלווה אותה תבקשו בתוך לבבכם היא נמצאת.
הניחו להיגיון הפעם, עִקפו אותו. אכן, כלי מעוּלה הוא, בּרַם, כלום נועד לכל הַנסִבּוֹת? לא וָלא! הרֵי ההיגיון, הוא ולא אחר, אבי אבות הדאגה, כחולי מפיל בּעָתָה הוא, את מוחכם לקן צרעות יהפוך, את משכבכם למצע קוצים. מִי שׁהוֹלֵך עַל הָראשׁ, גבִירוֹתַי ורַבּוֹתַי, מִי שׁהוֹלֵך עַל הָראשׁ – הַשָׁמַיִם תהוֹם תַחתָיו. אם תקרב הרעה, אין מגן גם לא מנוסה, המירו כובד ראש ברוח שטות, היגיון בשׂחוֹק, במקום דאגה פִּקַחַת תנו תקווה עיוורת, כי טוב היות אוִיל שָלֵו ומלֵא חדוָה מחכם חרד, חופר קברו בטרם עת. לוַאי לא אדע מאום, אך אל אחכַּם מרוב צרות, אם סבל איש יַקנוֹ בינה – הידד לַטִפּשׁוּת. הוֹ, מה תמתק קלות דעת בעת הנכונה, מה יערב הכּסל אם לא נחוש בצרה. מַזָל גָדוֹל הוּא לא לָדַעַת בּדִיוּק בּאיזה עוֹלָם חַיִים, להִתרוֹמֵם מֵעֵבֶר לַגוּף, מֵעַל לַזמָן, להִפָּרֵד לתָמִיד מֵהַפּרָטִים וּמֵהַחשָׁשׁוֹת. לִהיוֹת מִמוּל – לָזה יִקָרֵא שַׁלוָה, מִי אשֶׁר חַי בּבֵיתוֹ עִוֵר וחֵרֵשׁ, לא יִטָרֵד בִּדבָרִים שבַּחוּץ – לוֹ זוֹרֵם הַנָהָר בּרוֹגַע וַאדוּמִים הַפּרָחִים.
בברכה
יהושע

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים