בתשובה להאייל הצעיר, 02/08/05 13:42
מה הבנת? 321235
אני מבקש להוסיף משהו (ארוך למדי) על תגובתי הקודמת:
במחשבה שניה נראה לי שאני גורם עוול לעצמי ולקוראים בכך שאני מביא קטעים מנותקים מהקשרם מתוך ספרי, וגורם בכך לאי הבנות רבות. אסביר את דברי:
בספר "דבר נער, דבר" אני מציע לאנשים סובלים, שמחשבות מרות מטרידות אותם, שלוש טכניקות של שליטה במחשבות, שיקלו עליהם את הסבל. הקטע על ההיגיון שציטטתי מתוך מספרי נאמר בהקשר זה, והוא טוען שלאנשים במצב כזה ההיגיון לא יעלה מזור. אף לא לרגע איני טוען שעיסוק במתמטיקה או בלוגיקה אינו מביא אושר.
כדי להבהיר את דברי אני מבקש להביא קטע נוסף מתוך "דבר נער, דבר", שבו אותו רעיון מוצג בצורה דומה, אך בהקשר ברור יותר (כדי למנוע סרבול, איני מציין את מקור המובאות שבקטע):

אם כורח המציאות חזק מכוחכם, שמש וירח קָדָרוּ, רועשים ההרים וכל עוף השמים נָדָדוּ, שביט נִצַת ברקיע, או-אז אל תניחו לתחושות המעיקות לחדור לנשמתכם, חִסמו את דרכן לבַל תעַרערנה את שלוותכם, כִּרתו ברית מָגֵן בין הלב לעין, הִגמלו מסביבתכם – לָמַדתִי לִחיוֹת פָּשׁוּט וּבחָכמָה, לָשֵׂאת תפִילָה, לִבהוֹת אל הָרָקִיעַ, אִם אל דַלְתִי עַכשָׁיו תָבוֹא הָאֵימָה, נוֹקשׁת, דוֹמה שלא אשמַע, אהיה עַכשָיו חרשׁת.
הרפו מיום המחר אם אינכם יכולים לשנות דבר, אל תנסו להתנבא, אל תהיו הסטוריונים של העתיד. בהתקדר השמים, בהתקרב הבַּלָהָה, הִפכוּ את נשמתכם לרחם השלווה. שִמרוּ את עיניכם קרועות לרווחה אך עִצמו אותן מֵראוֹת, תהיינה אוזניכם כּרוּיוֹת לכל רחש אך אִטמוּן משמוֹעַ, הִתכּנסו בתוך עצמכם כצב בשִריונו. התבוננו על המאורעות ההפַכפַּכִּים כצופים במשחק, כאילו אין טלטלות הגורל אתם עצמכם, המשיכו להתקדם לעבר העתיד כמו רַכָּב שגבו אל ראש הסוס. הִשָארו שווי נפש לכל אשר נשמע ויִשָמע, הלא השלווה אותה תבקשו בתוך לבבכם היא נמצאת.
הניחו להיגיון הפעם, עִקפו אותו. אכן, כלי מעוּלה הוא, בּרַם, כלום נועד לכל הַנסִבּוֹת? לא וָלא! הרֵי ההיגיון, הוא ולא אחר, אבי אבות הדאגה, כחולי מפיל בּעָתָה הוא, את מוחכם לקן צרעות יהפוך, את משכבכם למצע קוצים. מִי שׁהוֹלֵך עַל הָראשׁ, גבִירוֹתַי ורַבּוֹתַי, מִי שׁהוֹלֵך עַל הָראשׁ – הַשָׁמַיִם תהוֹם תַחתָיו. אם תקרב הרעה, אין מגן גם לא מנוסה, המירו כובד ראש ברוח שטות, היגיון בשׂחוֹק, במקום דאגה פִּקַחַת תנו תקווה עיוורת, כי טוב היות אוִיל שָלֵו ומלֵא חדוָה מחכם חרד, חופר קברו בטרם עת. לוַאי לא אדע מאום, אך אל אחכַּם מרוב צרות, אם סבל איש יַקנוֹ בינה – הידד לַטִפּשׁוּת. הוֹ, מה תמתק קלות דעת בעת הנכונה, מה יערב הכּסל אם לא נחוש בצרה. מַזָל גָדוֹל הוּא לא לָדַעַת בּדִיוּק בּאיזה עוֹלָם חַיִים, להִתרוֹמֵם מֵעֵבֶר לַגוּף, מֵעַל לַזמָן, להִפָּרֵד לתָמִיד מֵהַפּרָטִים וּמֵהַחשָׁשׁוֹת. לִהיוֹת מִמוּל – לָזה יִקָרֵא שַׁלוָה, מִי אשֶׁר חַי בּבֵיתוֹ עִוֵר וחֵרֵשׁ, לא יִטָרֵד בִּדבָרִים שבַּחוּץ – לוֹ זוֹרֵם הַנָהָר בּרוֹגַע וַאדוּמִים הַפּרָחִים.
בברכה
יהושע

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים