 |
|
 |
||
|
||||
 |
איזו בעיה יכלה להיות לתפוס אותו? היה להם מספר הנייד שלו, הם ידעו שהוא בתפוח... עם הרבה פחות אינפורמציה הם תופסים אנשים די בקלות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי ולא חשבתי שיש בעיה לתפוס אותו. הפתיל הזה הוא אי-הבנה קטנה ביני לבין גדי, ואפשר לשכוח ממנו. אבל אם כבר הגענו עד כאן, אני חושב שאולי האשמת הצבא במחדל חמור היא חכמה לאחר מעשה. תפיסת עריקים בוודאי כפופה לסדר עדיפויות; והמטרה הנורמלית שלה אינה הגנה על הציבור מפני עריקים, אלא (קצת?) השבת חיילים שיכולים להועיל לצה"ל, ו(בעיקר?) ענישת עריקים לצרכי הרתעה. לאור זה, לא נראה לי בלתי-סביר לדחות לעומק הרשימה תמהוני שחזר בתשובה. ייתכן שמוצדק כלקח לעתיד כן לשנות מדיניות ולקחת בחשבון סכנה לציבור, אבל צריך להיזהר מ"הפקת לקחים לאחור". לפעמים הכתובת דווקא לא היתה על הקיר, או שמרוב כתובות הקיר היה מטושטש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שבאופן נורמלי תפיסת עריקים כפופה לסדר עדיפויות אחר, כמו ענישה לצורכי הרתעה וכו'. אבל לגבי העריק הזה לא רק שהודיעו לצבא שהוא מסתובב עם נשק, אלא שהוא מסוכן לציבור ועלול לעשות בדיוק את מה שעשה. אין כאן מחשבה בדיעבד: המידע הזה הגיע גם לשב"כ ולכל הגורמים הרלוונטיים. לא ברור לי מדוע לא התייחסו אליו כאל התראה ממוקדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה שאין צורך להגן על הציבור מפני עריקים. העריקים, כקכוצה (גדולה!) אינם מסוכנים לציבור. יש לי המספרים והם באמת גדולים; בעתונות נוטים להזכיר שרוצח או עבריין מסוכן אחר הוא עריק מצה"ל כבדרך אגב, וכך נוצרת זיקה (כוזבת, להערכתי) בתודעה הציבורית בין עריקות לסכנה. לעניין השבת החיילים: בשל מספרי העריקים הגדולים, לכידת העריקים מתבצעת על פי לוח עבודה גיאוגרפי. סידור העבודה של יחידת לוכדי העריקים אינו מושפע מרמת הסיכון, ובדרך כלל, כשהעריקות היא על רקע מצוקה כלכלית או תרבותית, גם אין ממש טעם או אפשרות לקבוע את רמת הסיכון. אשר לעניין ההרתעה: ענישת עריקים בצה"ל - ואני מסייגת את דברי לעריקים הנשפטים בפני בתי דין צבאיים ולא לעריקים הנשפטים בדין משמעתי - מושפעת ממערכת של משתנים, שהמובהק שבהם הוא משך ההיעדרות. ואולם, היחס בין משך ההיעדרות למשך העונש אינו ליניארי: בעריקויות ממושכות, מעל שנה, העלייה השולית בעונש פוחתת. הדבר נובע מהעומס על בתי הכלא הצבאיים, מחוסר היכולת להחזיק אנשים במשך שנים במתקן כליאה ללא אפשרויות עבודה ותכניות לטווח ארוך, ומהבעייתיות הגדולה שבכליאת עריקים לתקופות ממושכות בבתי כלא אזרחיים. התוצאה, מבחינת תמריצים כלכליים: אם ערקת והצלחת להתחבא שנה, שווה לך להתחבא לשנים נוספות. לא תקבל הרבה יותר עונש, וסיכוייך להשתחרר בוועדת אי התאמה עולים פלאים. כמובן שהתמריצים הכלכליים מניחים רציונליות ומידע מלאים אצל אוכלוסיית העריקים, דבר שקשה לזהות במציאות. להיפך: רובן המוחלט של העריקויות מבוצעות על רקע של קשיים מבית ומצוקה כלכלית, שהתגמולים בצבא, חרף הצהרות גורמי השיקום והת"ש, אינם מספיקים להתמודדות עמם. המניעים הם תערובת של אלמנט אימפולסיבי לעזור בבית ושל מידע חלקי מעריקים אחרים לגבי אפשרויות השחרור והעבודה. איך שלא יהיה, כל ההרצאה המייגעת הזו באה לומר ששיקולי סיכון הם לא דבר שנלקח (ועושה רושם, סטטיסטית, שגם לא צריך להילקח) בחשבון. (אגב, אלון ויובל: שאלתם אותי לפני שנה מה היו הממצאים של המחקר לפני שהוא היה גמור: אז הנה, הוא גמור ואלה חלק מהממצאים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל דברייך נכונים, אבל - כמו דבריו של ירדן - אינם נוגעים למקרה הנוכחי. כאן הייתה התראה ממוקדת ביותר, גם בידי הצבא וגם בידי השב"כ, על מחבל פןוטנציאלי חמוש. התראה שלולא הגזענות - כך נראה לי - צריכים היו לנהוג בה כפי שנוהגים בכל התראה על מחבל פלסטיני פוטנציאלי חמוש, שכאשר יש מידע מדויק למדי על מיקומו (והיה כזה), ונמצא מספר הטלפון הנייד שלו - סביר להניח שלו היו מחכים עד אחרי הדקה ה-90 כדי לעצור אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי, אני מסכימה. פשוט רציתי להשיב, באותה הזדמנות, לחבר'ה למעלה שהתחילו לדבר על ''עריקים מסוכנים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שקב"ן קבע שהוא לא כשיר לתפקיד אותו צהל יעד לו, הוא נדרש לפעול נגד צו מצפונו וערק. הסיבה שהוא ערק עם נשק היא שצהל לא מעודד בשום צורה עריקים לערוק בלי נשק (נגיד להודיע שהפקדתו בתחנת משטרה, דבר שמותר לכל חייל לעשות, תביא להקלה בחיפושים/עונש), ההפך, אם הוא היה משאיר את הנשק הוא גם היה נשפט על הפקרתו. לא חסרים חיילים בעלי דעות ימניות קיצוניות, כשאותו דרוזי ששלח את מכתב בסרבנות לרמטכ"ל ערק, ראית גם בו מחבל פוטנציאלי ? הרי הוא דרוזי ימני עם נשק (הוא חזר ליחידה אחרי שבועיים). ישנם אלפי "ימנים קיצוניים" האוחזים בנשק, אולי עשרות אלפים, העובדה שרק בודדים מהם פעלו בנידון מצביעה על כך שלא ניתן לקרא לימני עם נשק מחבל פוטנציאלי יותר משניתן לקרא לגבר "בעל מכה פוטנציאלי" או "אנס פוטנציאלי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בניגוד להרבה עריקים ימניים חמושים אחרים, במקרה הזה אימו (אימו!) הודיעה בעצמה שהוא עלול לפעול כמחבל - היא התריעה על כך גם בפני הצבא וגם בפני כרמלה מנשה. והוא לא היה סתם ימני קיצוני, הוא היה מזוהה עם כך, שנחשבת על פי חוק תנועת טרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תודה. אז זהו, יש עברית סוף סוף? מזל-טוב!) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |