323268
ממילא רוב הפרסומות אינן אפקטיביות. כולנו יודעים שמנסים לעבוד עלינו לקנות משהו שאיננו צריכים.היתרון היחיד של פרסומת ארוכה שנותר יותר זמן לחפש חניה.
אני חושב שלציבור רווי פרסומת עדיפה פרסומת "אינפורמטיבית" על פני "משכנעת", כלומר במקום צהלות שמחה של קריין מתלהב וגרפיקה מרהיבה לספק מידע תמציתי בסגנון עניני.

למשל: [כיתוב על המסך עם תמונת המוצר] "חברת ABC החלה לשווק מדפסת לייזר חדשה מתוצרת DEF ".
תכונות:
1. רזולוציה
2. מחיר הדפסת דף
3. אחריות:
4. מחיר:
5. פרטים נוספים באתר: ובחנוית של רשת ...
הפרסום עובד 323270
ג. יפית - האישה והאגדה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3045254,00.h...
הפרסום עובד 323278
קראתי. תודה.

התכוונתי למידע ולא המלצה על מוצר.

לדוגמא:
1. חנות שמתחייבת למחיר נמוך עבור מוצר שמחירו ידוע.
2. רכב: ציון מעלות המכונה: צריכת דלק, יחס דחיסה, תוצאות מבחני ריסוק.
3. סבון: כושר המסה, מחיר ליחידת משקל

לדעתי יש קהל גדול שסולד מפרסומת למכשיר או חומר המנסה לשכנע אותי לרוכשו ע"י הצגתו בידי דוגמנית עם שער בלונדיני מתנפנף ברוח, שלמרות יופיה אינה אומרת דבר על סגולותיו של המוצר.
הפרסום עובד 323342
אתה מבדיל בין מידע על המוצר לבין התוכן הנלווה לו. לדעתי יש מקום להבדיל בין שני סוגי תוכן נלווה:
1. קשקשת מעצבנת שלא קשורה למוצר.
2. דוגמניות ערומות.

סוג התוכן הראשון נועד בד"כ לייחס למוצר כל מיני תכונות שאין לו. למשל הפרסומות העתיקות למנטוס נועדו לייחס ללועסי המסטיק שובבות רעננה. הצופה לא מקבל מפרסומת כזו כל מידע על המוצר וגם לא נהנה מהתוכן הנלווה.

לעומת זאת, סוג התוכן השני מתגמל את קהל הקונים: אתם תקנו תפוזינה ואנחנו נקדיש אחוז מסוים מהרווחים לטובת פטמותיהן הרטובות של דוגמניות ג'ינג'יות. בצורה כזו כולם נהנים - הציבור מקבל פורנוגרפיה, החברה מקבלת עלייה במכירות והדוגמנית מקבלת כסף. לחילופין, אם מפריעה לך השפלת מעמד האישה הכרוכה בשימוש בעירום, התגמול יכול להיות מערכון קצר של טל פרידמן.

יש הרבה דברים רעים לומר על סוג התוכן הראשון, אך לדעתי סוג התוכן השני הוא די בסדר.
הפרסום עובד 323544
1 ו-‏2 דומים מאוד בעצם, מבחינת האפקט שהמפרסם רוצה ליצור: שם המותג יזכה לתיוג חיובי במוחו של הצופה.
הפרסום עובד 323559
לרוב 2 יהיה הרבה יותר אפקטיבי, לדעתי. 1 עוד איכשהו פונה להגיון - וכמובן שההגיון דוחה זאת לרוב בבוז.
הפרסום עובד 323688
לא תמיד.
המון פרסומות/ג'ינגלים למוצרים פארא-רפואיים (או אפילו ליוגורט ביו), למשל, מגייסים לקריינות את יעל דן, מגישת "תצפית" לשעבר (לפני כעשרים שנה!). משום מה נדמה להם שהיא נשמעת אמינה יותר כשהיא מדברת על חידקים ידידותיים, רמת ה-PH ודברים כאלה. האם פונים כאן להיגיון או לרגשות ותחושות? לדעתי זה שילוב של שניהם.
הפרסום עובד 323695
על איזה הגיון אתה מדבר?
מדובר לרוב (לדעתי) על מסר בעל מעטפת כמו הגיונית,
כאשר המסר הוא ריגשי
הפרסום עובד 323698
אני מדבר על ה''כמו הגיונית''. לרוב קל מאוד לראות שה''כמו הגיונית'' הוא באמת ''כמו''.
323275
תתפלא כמה אנשים יגידו לך שמסוגלים לעבוד עליהם ושהם לא מסוגלים לשלוט על עצמם וקונים דברים שהם לא צריכים בגלל השפעת הפרסומות על התת מודע שלהם.

(טוב, אני מניח שרובם לא יגידו את זה על עצמם אבל יטענו שזה עובד על אחרים).
323281
לא יודעת כמה אנשים יגידו מה, אבל רוב החברות המפרסמות יגידו שהפרסומות עוזרות להם מאוד בשיווק. אחרת הם לא היו מוציאים עליהן כזה הון.
ודי לראות את כמויות הקניות בערוץ הקניות כדי להיווכח. תהרגו אותי אם אבין אי פעם מה מעניין אנשים בערוץ הזה...
323289
אני בטוח שהפרסומות עוזרות להגדיל את החשיפה למוצר, לא לשכנע את אלו שלא רוצים לקנות אותו שהם חייבים לעשות את זה.
323293
''חייבים'' - ודאי שלא. אבל שכדאי להם - אולי כן.
323306
טוב, אני מודה שאתה צודק בעניין התת מודע. אבל מה בעניין המודע?

אתה חושב שכל האנשים הרוכשים מכונית חדשה עושים זאת בגלל צילומי תקריב של גלגלים מצופים סגסוגת מגנזיום?

אני משוכנע שיש קהל גדול שהפרסומות עובדות עליו באופן שלילי. אני למשל שונא את המילה "טרנד" שמרבים להשתמש בה במקום במילה העברית מגמה, וכשאני נתקל "בטרנד חדש" אני לרוב מדלג או פוסל את המוצר. כנ"ל עם פרסומות שמרגיזות אותי בגלל קולניות נימת דיבורו כו'. היתה פעם פרסומת מעצבנת לפסטרמה שבה מושמעת התחינה: "אז תביא ביס!". מאז אני מחרים את המוצרים של אותו יצרן.

משיחות עם שונאי פרסומת התברר לי שיש הרבה "נוקמים", אבל אני מניח שאנחנו במיעוט. הרוב המכריע משתכנע. חוץ מזה בהחלט יכול להיות שהמוצר שהפרסומת שלו הרגיזה אותי יותר טוב מהמוצרים המתחרים, כך שכמו "המשתכנעים בקלות" גם אני לא פועל באופן רציונלי אלא "מהבטן".
323308
גם עליי הרבה פרסומות עובדות באופן שלילי, עד כדי החרמה. שלא לדבר על הרבה פרסדומות אחרות שאין לי מושג מה הן באות לפרסם, שיטה שאף פעם לא הצלחתי להבין.
323310
תודה על העידוד, אני כנראה לא הפסיכי היחידי שמרגיש כך.
323312
בהחלט לא היחידי. עליי, אגב, גם תעמולת בחירות יכולה להשפיע באותו אופן. למעשה, פעמיים שיניתי את דעתי לפני מערכות בחירות משום שתעמולת המפלגה שחשבתי להצביע עבורה הרגיזה אותי.
323319
ואני מכיר משהוא, עורך וידאו במקצועו שנוהג לבחור במפלגה עם הקליפ הטוב ביותר ע''פ שיפוטו המקצועי, ולא ע''פ תפיסתו הפוליטית.
כל אחד ומחאתו...
שני סוגי פרסומות 323323
פירסומות נחלקות (לפחות) לשני סוגים: אלו שמנסות לשכנע אותך לקנות משהו ואלו שרוצות לדחוף לך את המוצר לתודעה.
עם הראשונות רובנו יודעים להתמודד עם משהו בסגנון "אה! הם רוצים שאני אקנה משחת שיניים X ומראים לי כוסית, אני דווקא אקנה Y!" אבל עם הסוג השני הרבה יותר קשה לנו להתמודד בגלל שאנחנו לא חושבים על הפרסומת באופן מפורש כשאנחנו הולכים לקנות.
הסיבה שהפרסומת הזאת עובדת היא עיקרון הזמינות, אחד העקרונות שדניאל כהנמן חקר את השפעתם על הטיית קבלת החלטות. ככל שקל לנו להיזכר במשהו כך הוא יקבל משקל גדול יותר בהחלטה שלנו. אם אנחנו נעבור ליד מדף עם 4 מוצרים ואחד מהם יצלצל לנו מוכר קרוב לוודאי שנקח את המוצר הזה, גם מבלי שהתכוונו מראש לקחת דווקא אותו מבין הארבעה (במקרה שבכלל אנחנו צריכים מוצר מהסוג הזה).

יכול להיות שהפרסומות שאתה לא מבין מה הן מפרסמות פשוט חושפות אותך לאיזה מותג, זהו, זה מספיק.
שני סוגי פרסומות 323332
אני חושד שאפשר לתת לזה שמץ של הצדקה רציונלית: לפניי 4 מוצרים שאין לי הרבה מידע על הבדלי האיכות ביניהם. על אחד מהם אני יודע שהיצרן השקיע הון בפרסום שלו. סביר, אם כך, שהוא מצפה למכור הרבה מהמותג. סביר, אם כך, שהוא לא ירצה שפגמי איכות קטנים יפילו את המוניטין של המותג. כלומר, האינטרס שלו להשקיע באיכות חזק יותר. זה נכון?
לא 323338
אם הבנתי נכון את כהנמן* אז ההטיה היא לא רציונאלית, אלא נובעת מכך שאנחנו מתרכזים באופן אוטומטי במה שזמין לנו. הנטיה הזאת משתלבת עם הטיות אחרות: כשמשהו נראה לנו מוכר אנחנו נסתמך עליו למרות שאין שום פרט רלוונטי לנושא השאלה, אולי בגלל שאנחנו נאחזים בפרט המינימאלי כמו טובע בקש (עדיף מעט אינפורמציה על פני כלום, לא משנה שהיא בכלל לא רלוונטית, כמו החיוך של החבר'ה מיופלה).
ההאחזות הזאת גורמת לעיתים להתבוננות צרה יותר בשאלה ולחוסר התחשבות ראויה בכל האלטנרטיבות. והנה קנינו משקה קל שבכלל לא חשבנו לקנות.

*פרק IV בספרו
Judgment under uncertainty: Heuristics and biases
לא 323366
בהחלט - אני מבין שאפשר לאבחן כאן נטייה התנהגותית אי-רציונלית טהורה, כפי שעושה כהנמן. אבל אני ניסיתי להגן על ההתנהגות הצרכנית של העדפת *מותג *מפורסם - לצד זה שבפועל היא אולי נובעת לרוב מההטיה הכהנמנית הלא-מודעת, ייתכן שאפשר גם לתת לה הצדקה רציונלית.
לא 323381
האם אתה מפעיל גם על הצרכנים את התפיסה הבלבניסטית?
לא 323389
חס ושלום (בקושי על פוליטיקאים). אני לא אומר ''אלו שיקולים שצרכנים מפעילים'', אני אומר ''אלו שיקולים שמוצדק רציונלית שצרכנים יפעילו''. (או ליתר דיוק, תוהה האמנם, או שאני מחמיץ משהו. או אולי זה נכון לחלק מסוגי המותגים ולחלק מסוגי הפרסומות יותר מלאחרים.)
לא 323393
מדוע חס ושלום? נראה לי שעיקרון החסד ראוי בכל מקום. (ואגב, גם הפוליטיקאים הם צרכנים...)
שני סוגי פרסומות 323702
זה מזכיר לי מאמר על קבלת החלטות (לא?) רציונליות:

חלק 6 (האחרון) מדבר גם על האסטרטגיה של "בחירה במוצר המוכר".
שני סוגי פרסומות 323712
Nobel prizes are regularly awarded for work that assumes that people make decisions as if they had perfect information and could compute the optimal solution for the problem at hand.

??
תרגום: 323715
''נותנים פרס נובל בכלכלה''
תרגום: 323717
עדיין.
שני סוגי פרסומות 323884
האם כבר דיברנו על עקרון ההכבדה בהקשר הזה? דומני שכן.
שני סוגי פרסומות 323334
השאלה המעניינת היא האם יש משהו רע בסוג השני. עם הסוג הראשון יש לי בעיה, ובאופן כללי מתנגדי קפיטליזם למיניהם משתמשים בו כדי לתאר כמה שאנחנו עבדים לתרבות הצריכה ושטופי מוח וקונים דברים שאנחנו לא צריכים וכו' וכו' וכו'. האם יש בעייתיות דומה בפרסומות מהסוג השני? אם יש לך כמה אפשרויות לבחירה, ואין לך מושג על האיכות האמיתית שלהן, מה זה בעצם משנה אם תעשה אן-דן-דינו כדי לבחור אחת מהן, או שהשם של אחת מהן יצלצל לך מוכר בראש ולכן תקנה דווקא אותו?

אגב, גם פרסומות שחושפות לאותו מותג עדיין חשופות לסכנת ה"לא רוצה!". אחרי הפרסומות הנוראיות ליופלה עברתי במכולות והיו שם כמה סוגים של יוגורטים, כמה שלא הכרתי ויופלה. קניתי בכוונה את אלו שלא הכרתי (כמה חודשים אחר כך קניתי גם את יופלה כדי לראות אם זה שווה משהו וזה היה יותר טוב, אז אולי הגישה של ה"נקמה" היא לא חכמה כל כך) כלומר, למרות שכבר "שוכנעתי" לקנות את המוצר, הזכרון של פרסומת גרועה במיוחד פעל דווקא *לרעת* החברה המפרסמת.
שני סוגי פרסומות 323355
הניתוח שלך בהחלט מקובל עליי. איכשהו, לא נראה לי שהתוצאה חלה עליי.
שני סוגי פרסומות 323368
בהחלט יכול להיות שהתוצאה לא חלה עליך, אחרי הכל מדובר כאן בהכללה ממדעי ההתנהגות שבטוח לא תופסת לכולם. אבל באופן כללי אפשר לומר שזה לפחות הכיוון שרלוונטי לחלק לא מבוטל של האוכלוסיה שהם בדקו במחקרים שלהם.
שני סוגי פרסומות 323374
בזה אני משוכנעת. (אפילו מראש!).:)
שני סוגי פרסומות 323370
וכיצד מתגוננים מהסוג התודעתי? מפתחים מודעות למנגנון הבחירה ומנסים להשתמש בכלים אוביקטיבים. למשל:

1. חישוב המחיר ליחידת משקל.
2. בחינה: האם התוספת במחיר ביחס למוצר אחר מוצדקת בגלל אריזה משופרת.
3. סוג יצרן, ושיקולים פוליטים.
4. איכות סביבה שימוש בחומרי אריזה ממוחזרים
5. ניסוי: קונים שתי משחות שיניים ומשתמשים בשתיהן לסרוגין אבל בהמשך מעדיפים אחת ע"פ השניה (למשל משיקולי טעם)
6. בודקים את ההרכב. יש אנשים שרגישים למרכיבים מסוימים במזון ואפילו בקצף גילוח.
קצת מעורר חשש 323375
הרעיון שאתה מציג יתכן ויהיה ישים עבור מספר מאוד מצומצם של אנשים אבל לגבי הקהל הרחב הוא כנראה חסר משמעות.
יותר מכך, מסתבר שההטיות שכהנמן מדבר עליהן תופסות גם אנשים שמומחים לחישובים ועוסקים בהם בחיי היום יום המיקצועיים שלהם, לדוגמה סטטיסטיקאים. אולי מודעות גבוהה יותר להטיות יכולה לעזור, לא בטוח. (דרך אגב המסר בפרסומת בהחלט יכול להיות כפול: קנה אותי וגם תכיר את השם שלי).
קצת מעורר חשש 323395
אני לא מציע. אני נוהג כך במוצרים שאני לא מכיר או כשאני קונה דבר חדש שלא הכרתי קודם.
מוצרים שאני מכיר אני קונה אוטומטית בלי מחשבה ובד''כ בלי לנסות דברים חדשים.

אני לא חושב שהגישה שלי יותר טובה, היא פשוט מעניקה לי תחושה של בחירה חופשית שעבורי היא העיקר.
קצת מעורר חשד 323397
מעניין יהיה לבדוק אם "תחושת הבחירה החופשית" שלך אכן יכולה לעמוד במבחן אובייקטיבי. הניחוש שלי? משקל הטעות האופטית יהיה גדול יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות בו.
שני סוגי פרסומות 323382
שכחת בדיקת כשרות!
שני סוגי פרסומות 323396
נכון, כשרות, צמחונות, רכיבים טבעיים ושאר ירקות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים