בתשובה למ''מ חגי סגל, 15/08/05 18:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם בנקודה זו, חגי סגל קלע לאמת לטעמי. גם האנלוגיה של יחסי הפרושים-קנאים ליחסי ש"ס-מתנחלים היא מוצלחת. לרוע מזלם ההיסטורי של הקנאים, גם יוספוס וגם החכמים הפרושים שמחו להטיל את האחריות לחורבן הגדול על ראשיהם. נראה לי שתולדות יחסי הרומאים-יהודים בימי הבית השלישי היו ריקוד מתמשך בו פרובוקציות של קיצונים מצד אחד נבלמו ע"י המתונים מן הצד השני. היתה זו רק שאלה של זמן עד שהפרובוקציות של צד אחד (נציב יהודה גאיוס פלורוס ונציב סוריה מוקיאנוס) יתקלו בפרובוקציות של הצד השני (הקנאים מן הגליל ובירושליים). יש בכך גם אנלוגיה לא ממש מלבבת למצבה של ישראל כיום. מבחינה זו יהודה של המאה הראשונה לספירה היתה חבית חומר נפץ המחכה לניצוץ. סביר להניח שגם ללא נוכחות הקנאים, המרד היה פורץ בסופו של דבר (ולראיה המרד של בר כוכבא ומרד יהודי התפוצות שקדם לו), בגלל מעלליהם של הנציבים הרומאים. לגביהם העיר טיבריוס קיסר שרועה טוב גוזז את הכבשים שלו ולא שוחט אותן. העובדה שאפשר ללמוד על כך מן המסופר ב"מלחמות היהודים" היא הוכחה נוספת לגדולתו של יוספוס כהיסטוריון. נקודה נוספת שמעניינת היא זהותו של רבי זכריה בן אבקולס. מי היה אותו חכם. האם הוא היה כהן או חכם פרושי? על מידת השפעתם של החכמים הפרושים בימי המרד אפשר להתווכח, אבל דבר אחד ודאי: מה כשר ומה פסול לקורבן, החליטו הכוהנים שלפחות ראשיהם השתייכו לצדוקים, אויביהם של הפרושים. האם יש בסיס ריאלי לאישיות הזו מן הגמרא או שמא מדובר בדמות בדויה ואנאכרוניסטית. נדמה לי שיש בסיפור זה רמז לכך שהחכמים הפרושים התחלקו בין תומכי המתונים (יוחנן בן זכאי) לבין תומכי הקנאים (בן אבקולס). האם מותר לשער שחכמי הגמרא בלבלו בכוונה בין הזמנים ובדמותו של רבי זכריה כיוונו בעצם לדמותו של רבי עקיבא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה קורא לנציבים "קיצוניים" ? כלומר אני יודע שהם היו נבלות לא קטנים, אבל "קיצוניים" בד"כ שמור למטורף עם "אידאולוגיה" או משהו כזה, לא ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אפשר להגיד ''נבלות קיצוניות''. לטענת יוספוס, הנציב הרומאי גאיוס פלורוס עשה ככל יכולתו כדי להתגרות בקנאים היהודים ולגרום לפריצת המרד, כדי לכסות על פשעיו ומעילותיו. גם האמירה המקובלת כי הרומאים היו סובלניים בענייני דת היא שטחית. קשה לראות בהתעקשותו של קליגולה על העמדת פסלו בקודש הבית מעשה של סובלנות דתית (המרד נמנע, אז בגלל נציב רומא בסוריה שגרר את הסיפור עד שקליגולה נרצח). המעשה הזה לא היה יחיד, אלא חלק ממסכת רצופה של התגרויות דתיות (כמו חייל רומאי שחשף את אחוריו כלפי הזובחים באחד הרגלים). עיקר המתח בפרובינציה נבע מהחיכוכים המתמידים בין יהודים להלניסטים, גם על רקע דתי, וע''פ יוספוס לא תמיד היוזמה היתה יהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. תודה. בויקיפדיה העברית דרך אגב כתוב על הניצב שבזמנו פרץ המרד הגדול (לא זוכר... פלורוס ?) שהוא התגרה באוכלוסיה היהודית בכוונה כדי לעורר מרד על מנת לכסות על הניהול הכושל שלו את הפרובינציה או משהו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן גאיוס פלורוס וויקיפדיה כנראה מצטטים את יוספוס פלאביוס. רציתי עוד להוסיף, שדוקא טענתו של יוספוס כי הקנאים הסיתו את המון העם למרוד ברומאים היא חשודה. ע''פ הברית החדשה היתה תמיכה של המון העם במורדים (בדמותו של בר-אבא) ונראה שהעם נטה למרוד, לאו דוקא בגלל סיבות דתיות (נראה שהמון העם לא היה דתי במיוחד) אלא בגלל המיסוי החונק ועל כך יש רמזים גם מהיסטוריונים רומאים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |