בתשובה לאורי גוראל-גורביץ', 13/08/05 23:42
לכל המגיבים על מכתבי לקצין החינוך 324353
ולי נדמה שעם או בלי עלוני הסברה של קצין חינוך ראשי, החיילים המפנים של היום עומדים בגבורה במטחי העלבונות, בסחיטה הרגשית ("פה, פה ניסו לשחוט אותי! ליד השיח!") ובקללות ("שלא יהיה לכם שקט, שלא תישנו בלילה") שהפנו אליהן המתנחלות, ועוד בחום הזה.
ועוד רושם אחד יש לי, שככל שהחיילים סופגים ושותקים, כך תגבר תחושת התסכול שלהם, ואולי אף האגרסיות שהתעוררו בהם ושנאלצו להשתיק, והם יילכו הביתה עם מעט פחות אמפתיה למתנחלים ממה שהיתה להם אתמול או שלשום. קיצורו של דבר ובלי הרבה ניסוחים אלגנטיים - הצועקים/ות משניאים את עצמם על המפנים.

(כן, התגובה הזו אמורה להיות מכוונת לדב. אבל אני אוותר על הדיאמונולוג הצפוי).
לכל המגיבים על מכתבי לקצין החינוך 324375
החיילים המפנים של היום עומדים בגבורה במטחי העלבונות בעיקר בזכות ההחלטה הנבונה של (מי שטוען לבעלות על הרעיון מתבקש למזכירות לקבלת ח''ח) לשלוח למשימה אנשי קבע בוגרים, ולא חיילי סדיר נלהבים. עם התרבות השנים והקילוגרמים, מתמעטות השערות (לפחות אלו שעל הראש) ואיתן גם חמימות המוח.
לכל המגיבים על מכתבי לקצין החינוך 324554
היום בטלויזיה ראיתי הרבה חיילים שלא נראו לי כל כך מבוגרים. כנראה שאני מזדקן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים