בתשובה לאורי פז, 23/08/05 0:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מענין מה היה לה להגיד על ''תרבות'' שבבסיסה עומד ''ברוך שלא עשני אישה'' ו''ברוך שלא עשני גוי'', שנאת ערבים ודחיית הומוסקסואלים, ביזיון האישה ועוינות כלפי זרמים מתקדמים בה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן גם מקדשת עצים ואבנים, עוינת לפרגמטיזם פוליטי ומכחישה באופן לא רציונלי את החלקים הלא נוחים לה במדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארז שלום. לטעמי, נראה לי שמתוך כבוד למשוררת, הכי טוב, לרדת מן הנושא הזה. כל מי ששמע אפילו מעט על רביקוביץ יודע שדעותיה הפוליטיות היו יותר פרובוקטיביות מאשר שמאליות. אני בספק אם היא באמת היתה פעילה בשלום עכשיו (להתרשמותי היא היתה הרבה יותר קיצונית) ובכל מקרה היא לא היתה אישיות או הוגה פוליטית בעלת חשיבות. אני חושב שהליכה בעקבות דוברים ופוליטיקאים מקצועיים, המנצלים את מות המשוררת כדי להכניס איזכור לעיתון על מנת שכולנו נזכור שהם ותנועותיהם עדיין קיימים, כמו גם גרירת גופת המשוררת אל המדמנה של הויכוח התרבותי-פוליטי האפוף בריח צמיגים בוערים, הוא ביזיון המת. האם לא עדיף להזכיר ולהתיחס לשיריה של המשוררת במקום לצמצם את כל דמותה לאמירות פוליטיות שלא היו שונות או חשובות מכל אמירה של נהג מונית או מוכר דגים. אם אתה חייב להתיחס לרביקוביץ כדמות פוליטית אתה יכול למשל להזכיר את ''עמק דותן'' (שבעיני הוא קלישאי ונפלא כאחד) ואת התנכרותה המאוחרת ל''גדי וצבי'' בגלל חצי לירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום טענות למשוררת ז''ל שאת שיריה ודעותיה אני מעריך אלא כנגד הדעות של אורי וניצולו להפצתן על גבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסיפור על "גדי וצבי" וחצי לירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמק תבואות וכרם זיתים עמק חיטה לבנה כפשתן וגדי וצבי בהדר גבורתם הלא שוב ניפגש, בלי קרב ובלי אש עוד נשובה אל עמק דותן אחרי הרבה שנים רביקוביץ כתבה שיר (שאותו אני לא מוצא) ושם נאמר בערך שהשיר ''עמק דותן'' נכתב תמורת חצי לירה שהיתה צריכה בשביל הילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור חיי הדחקות שהיו לה הוא באמת עצוב מאוד. כמה חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאת/ה קורא/ת את הדברים לא נכון. אני לא חושב שמדובר על בעיה כלכלית או חיי דחקות (זו עוד קלישאה). אני זוכר שהכיוון היה יותר פוליטי. רביקוביץ מתכחשת ל"עמק דותן" (השיר באמת נראה כרצף קלישאות. חיטה בעמק דותן? ובכל זאת השיר יפה בעיני, ובעיני רבים הזוכרים אותו). היא מספרת שהשיר נכתב לצורכי פרנסה. יכןל להיות שמה שזכרתי היה השיר: "וכל מה שאמרתי אינו יותר / מגניחה חטופה וכחכוח גרון / כי לעזאזל השיר וכל אשר בו, / אני צריכה מאה ועשרים שקל חדש / בחשבון אחרון" ("פרנסה", "כל השירים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת אם מה שסיפרת היה עניין פוליטי, אבל ראיתי אותו בטלוויזיה יותר מפעם מדברת על בעיותיה הכלכליות, ונראה לי שדיברה בכנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דליה רביקוביץ כתבה על ביתן הזכוכית שעל גדות התמזה ולא על כיכר הרעב שלחופי הירקון: "תה בלימון על שפת המים/ארוחת צהריים/ עוגה וכריך/.../הנה מתקרבים ברוזי מים/הנה לונדון/טבור העיר" - ביתן הזכוכית. ולו נניח שרביקוביץ היתה ענייה מרודה, האם עונייה שונה באופן מהותי כלשהו מעוניה של לובה הקופאית או ויקי מפוטרת הטקסטיל? מגדל השירה אינו ב-Sea & Sun, ואין קשר בין עוצמת השירה לעוצמה כלכלית. לדעתי, כאשר מספידים משורר חשוב, השירה היא העיקר. תלושי הביטוח הלאומי שלו, העובדה שהיה חבר של מישהו ביחסי הציבור של "שלום עכשיו" ומכתב למערכת שכתב בנושא הערכתו למסורת ישראל סבא הם הטפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא הייתה ענייה מרודה, אבל גם לא חיה ברווחה. וגם במוספים ספרותיים ואפילו בחוגים לספרות מתייחסים, בין השאר, לחייהם של הסופרים/משוררים שעוסקים בהם. בסופו של דבר, שירה וספרות תמיד נוגעות גם למצבו האישי של האדם הכותב בכל היבטיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך היכרות אישית עם הילד, הוא עוד לא נולד כשנכתב ''עמק דותן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שחיברתי, אולי ללא הצדקה, בין השיר ''פרנסה'' לבין התנכרותה של רביקוביץ ל''עמק דותן. בכל מקרה, למרות שינוי הטעם של המשוררת, השיר עדיין יפה בעיני. ואני בכל זאת סבור שהעובדה שהמשוררת גם היתה או לא היתה פעילה פוליטית זוטרה בסניף ''שלום עכשיו'' בצפון ת''א אינה אלא צורה כלשהי של רכילות. יש דברים שמקומם בביוגרפיות ובספרים דוקומנטריים ולא בהספדים וכתבות. לא ראוי להפוך משוררים ואנשי ספרות למטרות בזירה הפוליטית הברברית שלנו, אלא אם כן הם מתיצבים שם בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האם היא לא התייצבה שם, למשל בשיר/ים שכתבה בעקבות סברה ושתילה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייצבה בהחלט, ולא רק בשירים אלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי יותר ממעט על רביקוביץ' והיא הייתה שמאלנית יותר מפרובוקטיבית. ואגב, גם מה שאמרה במאמרה המצוטט אצל א"פ איננו בדיוק בשבחי ה*יהדות* למול החילוניות, אלא בשבח נוחותה של תרבות סדורה ו"מאורגנת" לעומת איזה כאוס לא מעוצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף כל הסופים מאן-דהו ירד כאן לסוף דעתה, לכוונת המשוררת ע"ה, במקום להשתלח בי על לא עוול בכפי. יישר כח! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה אתך, ואוסיף: בקטע המקושר מן האתר של אורי ניכר (כמו בקטעים רבים אחרים של המשוררת) כי לא רק הנושאים החיצוניים בהם דנה רביקוביץ' עוררו בה תחושות שליליות - אלא גם, ואולי בעיקר - הדכאון הפנימי שלה עצמה. כל המצבים הנפשיים שלנו משפיעים על אופן ראייתנו את החיים, את האירועים השונים ואת הסובבים אותנו - והדכאון משפיע בתחום זה הרבה יותר ממצבים נפשיים אחרים. לגבי נושא אחד שרביקוביץ' מדברת עליו - נושא שמחת חתן-כלה: בנושא זה דווקא התנועה שנואת נפשו של אורי, התנועה הרפורמית - מאפשרת לזוגות רבים להתבטא באורח מעניין ובלתי שגרתי - והמידה בה מעורב הנוסח היהודי בטקס שהם בוחרים נתונה לבחירתם ולטעמם. זוגות רבים אחרים בארץ, הבוחרים להינשא לא במסגרת הרבנות ולא במסגרות הרפורמיות אלא בצורות אחרות - יוצקים גם הם לטקס הנישואין שלהם תוכן ומשמעות אינדיוידואליים ויוצרים אט-אט תרבות חדשה, מסקרנת ויפה מאוד. רביקוביץ, שוב - אולי מתוך אכזבותיה האישיות הקשות בתחום שבינו לבינה - התקשתה לראות את החידושים המרתקים בנושא זה, המתפתחים בייחוד בשנים האחרונות. אנו עדים בימים אלה לאוסף גילויים מכוערים במיוחד של ה"תרבות היהודית", לכל גווניה וביטוייה (א"פ יכול לטעון, לשיטתו, כי מדובר באלה שאינם "דתיים אמיתיים", אבל טיעון כזה אינו מחזיק מים). רביקוביץ', אחר נסיונות התאבדות קודמים - "הצליחה", סו"ס, ללכת מאיתנו דווקא עכשיו. לו היתה חיה הלאה - ייתכן שהיתה מסתכלת סביבה ומגיעה לתובנות קשות ובלתי נוחות גם ביחס ל"תרבות" זו, אם אכן מה שאנו רואים בתקופה זו - "תרבות" ייקרא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני אבין, התנועה הרפורמית הינה עוד אלטרנטיבה חילונית, אה, עכשיו מובן הקשר המתמיד: הם נתמכים על-ידי גוונים ידועים מאוד של המערכת הפוליטית הישראלית, כאלה שהם אנטי-דתיים ולוחמים כנגד כל דבר שריח יהדות נודף ממנו. דבר זה גרם תמיד לתהייה: האם באמת התנועה הרפורמית היא תנועה דתית (ומכאן לגיטימית)? ואם כן, אז מה לה ולכל אלה שהם במוצהר אנטי-דתיים? הן אפשר לומר "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה". נו, שוין. לעיונו של דובי קננגיסר, שניסה באחד הדיונים באייל לדלות ממני עד כמה מנהיגי הרפורמים אתאיסטים מוצהרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |