בתשובה לעננה, 23/08/05 22:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מנצלת את ההזדמנות להודות גם לך וגם לערן שדה, בדיוק על כך שהעליתם את הנושא והבאתם דוגמא אישית של מי שאינם מלים את בניהם. אני מכירה כל כך הרבה אמהות שבוכות מרה על מילת בניהן, שונאות את הרעיון הזה ואת עצמן על כניעתן לו, ואיכשהו לא מסוגלות לחשוב מה יעשו עם הילדים בגן, או בצבא, או... וכו'. ככל שירבו כמותכם בישראל כך יוכלו אמהות (ואבות) כאלה לשאוב עידוד ולהימנע מהמנהג הברברי הזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה אמהות ששונאות את הרעיון הזה ואת כניעתן לו, אבל לא חושבות כלל על הגן או הצבא. ככל שמזכירים יותר את טיעון הצבא, כך הוא נראה לי יותר חסר משמעות. נדמה לי שבכל הוויכוח הזה נשכחה קבוצת ההתייחסות הראשונית של הילד, והיא המשפחה המורחבת - מה אם המשפחה הזו היא מסורתית? הקשיים וההתנכרות הצפויים לילד לא נימול במשפחה כזו, גדולים פי כמה מכל מקלחת משותפת בצבא. זה, אגב, גם המקרה אצלי - מלתי את בני, למרות שהייתי שמחה לא לעשות זאת, אבל לא התכוונתי להפוך אותו לנושא של ויכוחים מרים ומתמשכים עם המשפחה המורחבת, שרעיון האי-מילה היה גורם בה לרעידת אדמה של ממש. לא בגלל "מה יגידו" אלא מפני שמאמינים באמת ובתמים שהמילה חשובה. הנושא הזה כבר עלה במאמר של דובי על נישואיו, שבו דנו ברעיון "מתחתנים בשביל ההורים". אני מניחה שלו היה מדובר בחתונה שלי, או בכל אירוע אחר שנוגע רק לי והייתי מחליטה לבצע בדרך נון-קונפורמיסטית, הייתי עומדת בפרץ ונלחמת מול המשפחה. זה קרה פעמים רבות בעבר. אבל כשמדובר בבן שלי וביחס של סבו וסבתו אליו, אני לא מוכנה להכניס אותו לקלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה כבר סיפור אחר. ברור לגמרי שאם אי-מילה עלולה לנתק את הילד ממאנשים משמעותיים בחייו - רצוי למול אותו. בסופו של דבר, יש הרי צדדים לכאן ולכאן בעניין הזה. אני בס''כ חושבת שהמצב הרצוי הוא זה שמאפשר לאנשים לעשות את השיקולים האישיים שלהם לגבי המילה, ללא מורא יתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלו היו בדיוק הנסיבות גם אצלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנימוק הזה נימוק-נגד שמאד מקובל אצל ילדים בגיל ההתבגרות ואצל איילים בני כל הגילים: אם הקרובים אוהבים את הילד רק בתנאי שהוא מהול ולא "בזכות עצמו", אז יותר טוב לו בלעדיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוחה שמדובר בבני כל הגילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יש נימוקים יותר מוצלחים. לגבי דתיים ושומרי מסורת, אין ספק שמדובר בסוגיה כבדת משקל, אבל לגבי שאר האוכלוסיה? אני בספק. אני חושב שהתופעה היא יותר משהו שמתרחש מכוח האינרציה מאשר משהו שלאנשים באמת אכפת ממנו. הנימוק שלי הוא ההכרות שיש לכולנו עם המשפויחס הישראלית המורחבת, בה קיים פער בין האיום הפולני לבין התממשותו בשטח. אם הקולקטיב הפולני יכול להפעיל קצת לחצים (ביחוד כאשר מדובר במשהו שהוא נהוג ומקובל) הוא בוודאי ינסה להפעיל את כוחו. זה לא אומר שמישהו באמת מתכוון לכל מה שיוצא לו מהפה. לדעתי, בקרב האוכלוסיה החילונית, יותר סביר למצוא סבים וסבתות שיזרקו רמזים/גניחות-קורעות-לב לגבי הניכור שיהיה בינם לבין נכדם הלא נימול (זה כלי להפעלת לחץ ופולנים לא אוהבים לאפסן כלי נשק מוצלחים כאלה בבוידם), מאשר למצוא סבים וסבתות שבאמת יתנכרו לנכד שלהם בגלל סיבה כזאת. פעם אחת הזעטוט יאמר "סבתא" וכל המחשבות על האם חתכו לו או לא מתגמדות לעומת הדברים שבאמת חשובים בחיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |