בתשובה להאייל האלמוני, 17/08/01 17:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במוסף "שבע ימים " של ידיעות של אתמול מופיע מאמר בשם "שעשועי כאילו" על שחקני משחקי התפקידים של ישראל. המאמר נותן מידע מעניין על השחקנים ובין השאר ניתן ללמוד ממנן שהרוצח רועי חורב היה שחקן משחקי תפקידים ( טוב גם אני מדי פעם שחקן של משחקי תפקידים האם זה עושה אותי לרוצח פוטנציאלי ?) המאמר יאמר לזכותו אינו מציג את שחקני המשחקים אוטומטית כ"חנונים מסכנים" כמו מאמר ממעריב של השבוע השעבר של דנה קסלר אלא מנסה להציג את הגיוון האמיתי הקיים בשטח. גם אחד הכותבים כאן , יוסי גורביץ מוזכר שם ובפירוט: "יוסי גורביץ היסטוריון שתחום התמחותו בימי הביניים , מביא אויתו למשחק התפקידים שהוא מנחה ידע כללי עצום ויכולת תאטרלית לא מבוטלת ( !) . גורביץ' הוא מסוג האנשים שיודע כמה לגיונות השתתפו בכל מסע כיבוש רומאי או את מפת הנאמנויות של המנזרים באנגליה של תחילת האלף הקודם..." "גורביץ הפדנט לא נעזר בהנחיית משחק בחומרים כתובים . הוא מכיר אותם על בוריים ומדלג במהירות עצומה בין הדמויות השונות שבהם נתקלים השחקנים. רגע הוא נחקר , יהודי גבולי בשפיותו ,ומיד אחר כך הוא חוקר של הנצרות הגרמנית המוקדמת או חוואי מקומי. הדיאלוגים אמינים ביותר והשחקנים מתחילים להזיע כשגורביץ על תקן סוחר סמים מתגרה באחד השחקנים שמגלם חוקר משטרה מקומי . "אתה לא מתבזבז" שואל הכתב הנדהם לנוכח ההופעה והתופעה את גורביץ" היית יכול להיות סופר של ספרי מתח " גורביץ עונה כי "ידידה באמת אמרה לי שאני מנחה משחקי תפקידים כי אין לי אומץ לכתוב ". הוא מוסיף ומציין ש"בפוליטיקה אני בשוליים וטוב לי עם זה". כל זה יכול להסביר הרבה לגבי המאמרים של גורביץ' שהופיעו כאן שלא פעם עושים על הקורא רושם תיאטראלי במכוון של מי שהולך לאפקט הדרמתי ביותר על הקורא. . , |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשמר א. מאן תיאר בפרוטרוט א-לה שרלוק הולמס קווים לדמותו של עופר הוא עשה זאת כדי לאשר לעצמו את הנחתו שאין מדובר באדם אמיתי. (טמינת פח נוסח מאן- ירידה מוגזמת לפרטים בתאור דמותו של עופר. עופר מגיב באישור כל הפרטים. מסקנה: עופר איננו עופר). אזהרה: מר מאן, טמנתי לך פה פח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סגנונו של עופר הלוחם הינו אחד לאחד סגנון הכתיבה של סלינג'ר ב-"התפסן בשדה השיפון""Catcher in the rye", שהיה גורם ראשוני בזרם הביטניקי האמריקני של פרלינגטי ואלן גיסבורג, וסלל את הדרך לתנועות המחאה של שנות ה-60 ולשמאל החדש. זאת בניגוד לדימוי המודבק של "שכיר החרב הבלגי" או ארנסט יונגר. מהתלה מענינת אך שקופה במקצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל שלום, במידה והינך צודק בהשערתך זו - הרי שעופר זה כותב בצורה ובסגנון, אשר מעמידים אותו בשורת היוצרים והכותבים הראשונה בארץ ובעולם. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם וכאשר אני בוחר לכתוב, אני עושה זאת תחת שמי האמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי נכבדה, תודה על דוא''לך האחרון. אנסה להשיבך בפרוטרוט בימים הקרובים. איני חושב כי המגיב עופר הינו יוסי גורביץ. המדובר לדעתי האישית בבשר ודם של ממש, העשוי אף ממש להתקרא בשם אמור זה. אך אם בספקולציות עסקינן - הרי שעופר זה מזכיר במקצת סגנון וחן מסויימים הממוקמים בכתביו של מגיב מוכשר בשם ניר יניב, אשר נהג לכתוב ולהתבטא בעבר הרחוק באתר זה. בבררכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס היקר, הנני מודה לך מקרב לב על המחמאות, וזאת למרות נטייתי המובנית לראותן כמובנות מאליהן... על כל פנים, איני אותו עופר, יהיה אשר יהיה, ולצערי לא הצלחתי לאתר את תגובותיו של הנ"ל למאמר זה. אודה אם תשביע את סקרנותי ותספק קישור למקום המצאן של ההודעות האמורות, שכן עד אז אתקשה להאמין בקיומו של פלא אשר כזה. אשר להעדרותי המתמשכת - אני עדיין מעיין באייל מפעם לפעם (ושופך חמתי על העורך המסכן, כמובן), אך עיסוקי הרבים אינם מאפשרים לי לקרוא את כל התגובות, וממילא מעולם לא הייתי מעורה במיוחד בפוליטיקה (פתרון ניר: לירות בכולם ולהגיש חם). למעשה, אפילו את הודעתך זו קראתי רק עקב פנייתו של טל. הנני לאחל לכל האיילים הבולשים הצלחה באיתור עופר האיילים הנעלם. זכרו: אם נשמיט את הבלתי-אפשרי, לא ישאר לנו כלום ביד. ובבניין ציון ננוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, בנוסף להיותה מרתקת ביותר, הכתבה הנ''ל הינה גם בלתי-מחמיאה בעליל, בלשון המעטה. חבל שציבור שחקני התפקידים בארץ מוצג באור כל כך מיסטי ומטורף כשם שהוא הוצג בכתבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור, זה היה ''אני בשוליים הפוליטיים, ואני חי עם זה'', לא ''טוב לי עם זה''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |