בתשובה למיכאל, 19/08/01 1:41
לא ממש בן יהודה או משה שרת 32574
אשר להיותה של השפה העברית דבר חי ונושם,
עם כל ההצטנעות, תרמתי עד גילי המאוחר, כרבים אחרים, משהו לשפה, כ"מצגים" (כוזבים),כמו גם את "כאילו / כזה" השינקינאי (לסימון מינוריזציה חביבה ובלתי מקפדת המאפשרת החלצות מביטויים "חגיגיים" והמשך הדיאלוג), וביטויים רבים אחרים. זאת, כמו גם שירי ילדים פרועים למדי (אך חביבים) למנגינות מוכרות (למשל למנגינת "עץ הרימון נתן ריחו") שעד מהרה כל בני גילי שרו. הייתי מבאי ביתו, כילד, של אברהם שלונסקי שגר קומה אחת מתחתינו, בגורדון 50 . חרף שגיאות דיקדוקיות של כינוי מין המופיעות לעיתים בכתיבה מהירה, הרי שאני בכל זאת מבין בשפה דבר או שתיים, אך בעניני רשעות וכוחניות בוטה אני ניצב תמיד בפני בעיות לא פתורות, או אם תירצו, מטלות מתמידות/אינסופיות ( "unendlische aufgabe" בלשונו של קאנט).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים