בתשובה לצלופח מבוהל, 27/08/05 15:39
גם אני תוהה 326149
זה שיש וויכוח שמציג רק את שתי האופציות המנוגדות הללו, לא מונע ממני לחשוב באופן משיקי לו. תמיד האמנתי שעל האדם להגדיר את זהותו (ומובן שיש אילוצים. להגדיר את עצמי כנפוליאון, אמנם יגדיר אותי כמשוגע, אך לא בהכרח כנפוליאון). אני תומך בדיכוטמיה הברלינית של חופש נגטיבי וחופש פוזיטיבי. הזהות נופלת בתחום החופש הפוזיטיבי. ישנן לדעתי אינטראקציות מעניינות בין שני סוגי חופש אלה, והייתי מפרסם כאן מאמר שלי על כך, אבל לו אעשה זאת זו תהיה התחייבות מצידי להשתתף ב-/להגיב ל- דיון שפוטנציאלית יתפתח, ואני לא בטוח שאוכל להקדיש לכך את הזמן הראוי.

לגבי המשך דבריך.
למיטב זכרוני הזמנים היחידים בהם חשבתי על ברית המילה במהלך "שנותיי המעצבות" היו:
1. כשלקחו אותי לטקסי ברית מילה של קרובי משפחה.
2. כשלימדו אותנו בתיכון על ברית בין הבתרים (אבל אולי אני טועה - זה היה די מזמן).

לעומת זאת, וויכוחיי הבוסריים עם אנשים מאמינים, עוד מטרם גיל 13, היו בעיקר לגבי קיומו או אי-קיומו של אלוהים. לגבי הזהות היהודית, לימודיי בבית הספר, של היסטוריה יהודית (אמנם על חשבון כללית) ובהם של השואה, תרמו לי יותר לגיבוש אלמנט כזה בזהותי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים