 |
מזכיר קצת את הבדיחה העבשה על הזקנה במוזיאון שמתיישבת על כסא מהודר, ניגש אליה השומר ואומר לה "גבירתי, זה הכיסא של לואי ה-10!" והאישה עונה "נו, כשהוא יבוא, אני אקום".
כשכל ה"אמנות" היא בהזרה של החפץ, נשאלת השאלה מה מקומו של האמן בכל העניין. הרי מרגע שדושן ווורהול עשו את מה עשו, לא נותר עוד מה לחדש. כל מה שנותר הוא להביא חפצים חדשים מהבית ולשים במוזיאון. אם כבר מדברים על עידן השעתוק - כל יוצר שעושה מה שעשה דושן אחריו - הוא כבר לא אמן, הוא משעתק קונספט אמנותי, גם אם לא את האמנות עצמה.
מכיוון שכך, אי אפשר להמנע מהרעיון שאכן מדובר בגימיק שהצליח יתר על המידה.
אני בכלל מאמין שאנשים כמו דושן ישבו בבית ימים שלמים והתפקעו מצחוק מכל מבקרי האמנות האלה שהתלהבו כל-כך מהשטויות שלהם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש