 |
הפרנויה שאתה מנסה לזרות כאן היא לא מובנת וחסרת כל פרופורציה למה שקורה במציאות.
אני לא נימול. הגעתי לארץ בגיל שנתיים, ובשנים הראשונות עניין המילה נדחה עד שבסוף הוא לא בוצע. ואני לא היחיד. השם שלי ישראלי והמבטא שלי ישראלי ובדרך כלל לא יודעים שאני לא צבר, ועד היום, בתשע עשרה השנים שאני בארץ, לא קרו לי שום אסונות מזה שאני לא נימול. לא עברתי חוויות טראומטיות במיוחד, לא נגרמו לי שום נזקים פסיכולוגיים, אני לא שונא את ההורים שלי ומעולם לא עלה בדעתי ש"עשו בי ניסויים פסיכולוגיים". אחד שהיה ביחידה שלי, נימול אבל עם איבר קטן - גילה לי פעם בשיחה אישית כמה שהוא סבל *באמת*, והתרגל לעשות כל מיני תחמונים כדי לא להיות עירום בחברת אנשים. בגלל זה גם לא היתה לו חברה עד היום. לי אין שום עכבות מהסוג הזה.
בסיטואציות מסויימות קורה שמישהו שואל, ואני עונה ומסביר לו יפה מדוע אני לא נימול וכל מי שהסברתי לו עד היום הבין בלי שום בעיות. האמת היא שזה לא קורה הרבה, מאחר ואני לא נוהג להסתובב סתם ככה להנאתי עם ה**ן בחוץ. את החרדה הנוראה שלך מפני זה שהילד יהיה "שונה", אפשר להבין רק אם מדובר בילד שמסתובב באופן קבוע ברחוב בלי מכנסיים.
ודרך אגב, שאלה שנוגעת לא רק למילה אלא גם לעניין המילה וגם לנושאים יותר עקרוניים בחינוך ובגידול ילדים: מי בכלל החליט שהדבר הכי טוב שהורים יכולים לעשות עבור ילדם זה להעביר לו את המסר ש"אתה חייב להיות בדיוק, אבל בדיוק, כמו כולם, ואתה חייב לעשות בדיוק, אבל בדיוק - את מה שכולם עושים. אם תהיה לך דעה אישית ותנהג בדרך עצמאית - תהיה "שונה" וזה יהיה אסון איום ונורא"?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש