בתשובה להאייל השולי, 14/09/05 14:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ארהיב עוז בפירוש: "ותספר למי שיירשו את רוביהם": הממ, מוזר, למה שיירשו את רובינו? "והיו חיילי יהושע בן נון מקימים את מבצרם מאבני הבתים.": זה אנחנו לא? מקימים את מבצרינו מאבני בתי הפלסטינים שהרסנו. "והם מתנשפים בדרך קנא: כאן עבר אדוננו באחד הימים. כאן המך מים ליין. ואמר דברים רבים על אהבה.": שורשינו אינם כאן. אבותינו רק *עברו* כאן, מעולם לא ישבו פה. [מה שכן, מחוכם מצידו להכניס את ההתיחסות לאהבה (היתה כזו?). כמו היה אומר: אבותיהם דיברו על אהבה וראו מה הם עושים..] "..[נשוב] מחר. וזכור מבצרים צלבניים שכרסמו בהם עשבי ניסן לאחר נדידת החיילים...": גורלנו כגורל קודמינו יהיה. אליבא דדרוויש: מחר ישובו הפליטים לביתם, לאחר שנעלם מכאן ונחזור לאן שלא יהיה שממנו באנו. ההיסטוריה לא משקרת. אז דמנו לא מוזכר כאן במפורש. אז מה? האם אנחנו מתכננים ללכת לאן שהוא? איך יגרמו לעם היושב בציון לעזוב? וכמעט שכחתי, "האחר" היהודי מוזכר גם מוזכר. אבל האחר הזה הוא אך ורק חיילים. ואגב, מה דעתך על שיר המדבר על חזרה לישובים הישראליים ברצועה, לאחר "הסתלקות" הפלסטינים ממנה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הערה קטנה: "והם מתנשפים בדרך קנא: כאן עבר אדוננו באחד הימים. כאן הפך מים ליין. ואמר דברים רבים על אהבה." - הכוונה לא ל"אבות היהודים" אלא ל"בן היהודים" - ישו. שאר הפרשנות מקובלת עלי פחות או יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, בשיר הזה דרוויש עושה שימוש בייחולים מובלעים. אך עלינו לזכור שדיברנו על דם שפוך, על אלימות בוטה, כזו שנראת על פני השטח. בשיר הזה לא תמצא ביטוי לזה. ארהיב אף אני עוז בפירוש שירו של דרוויש: "ומי יגור בבית אחרינו אבי? ישאר על כנו כפי שהיה, בני." בשורה זו דרוויש אינו מוכן להשלים עם נישולו של הבית. מבחינתו, בית בו גר הכובש כמוהו כבית ריק. "משש את מפתחו כשי שממשש את איבריו, ונרגע." שוב ההצמדות לבית, הצומוד המפורסם לאדמה, החוויה הערבית השורשית שמפיכה תקווה בפליטי 1948. האם אסור להם לקוות? האם תקוותם בהכרח שוללת את קיומינו? איני סבור כך. בשיר ישנם ביטויים נוספים של געגוע לבית שנעזב. יש בו גם מסימניו של המיתוס התנכ"י של דוד וגולית, רק שכאן הפלסטינאים הם דוד ("אל תירא. אל תירא משריקת הכדורים! הצמד לעפר ותנצל!). גם בשורה הזו מתבטאת הקרבה לאדמה, לעפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין השירים פשוט. הראשון נכתב מנקודת מבטו של הכובש הנהנתן והשני מנקודת מבט של אדם שגורש מביתו על ידי צבא ולא קיבל פיצויים של 1.5 מיליון שקל. השיר של שיינפלד מתרכז בפרטים שבתוך הבית כאילו בכוח מנסה לגרום לקורא להבין את משמעות הבית על ידי טחינה עד דק של כל פרט ופרט של מרכיבי הבית. הרי המילה בית,מבחינת הכובש, אינה מספיקה. יש לחזור ולהדגיש את כלאחד מחלקיו על מנת שנבין על מה הוא מדבר. השיר של דרוויש הוא פשוט, אמיתי, נוקב וכועס כמו שיר אמיתי על עקירה של אדם מביתו עלידי חיילי אוייב ולא על ידי חייליו שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שירו של דרוויש לא מתרכז בפרטים בתוך הבית, בין השאר, משום שפרטי הבית נבזזו ע''י שכנים טובים מצפון ת''א (זה המכונה ''הישן'' ). אני גדלתי על סיפורי אמי ואבי שגרו בת''א באותה תקופה וסיפרו לי על שיירות הבוזזים שחזרו מיפו עם שטיחים על הגב ומכל הבא ליד חפצי ערך. אותם שכנים טובים התפארו במשך שנים רבות על השלל הזה שבביתם, מה שלא מנע מחלק מאותם מתפארים להגיע בשיבה טובה לימינו כמתנגדי כיבוש אדוקים. משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור "מעניין" שאינו מוכר לי. אתה יכול להוסיף פרטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמי ילידת הארץ בת היישוב הישן ואבי הגיע ארצה באופן לא ליגאלי בשנת 1946. באותה עת הם היו בנעוריהם והתגוררו בתל אביב. באזור ת"א היו מספר כפרים ערביים שידועים לנו בכל עת שבהם מתריסים נגד תושבי רמת אביב (שייח מוניס וכו) אלא שפה מדובר על כיבוש יפו (ע"י האצ"ל, כמדומני). ביפו היו תושבים עשירים, והם נמלטו והניחו את בתיהם כמות שהם. הבתים נבזזו מכל הבא ליד ע"י תל אביבים . הבוזזים היו מכל השכבות כולל סוציאליסטים מובהקים. במיוחד עניינו את הבוזזים פרטי ריהוט ושטיחים. זה נראה לך מפתיע? , אני מצרף לך העתק ממברק ששלח ב.ג. ליגאל ידין. בהול 151700 15.7.1948 אל: עציוני מאת: ד' בן-גוריון בתוספת להוראתי הקודמת בדבר העיר העתיקה עליך לדאוג שהכוח המיוחד, שימונה על שמירת העיר עתיקה, ישתמש בלא רחמים במכונת-ירייה נגד כל יהודי, ובייחוד נגד כל חייל יהודי שינסה לשדוד או שינסה לחלל מקום קדוש נוצרי או מוסלמי. בהול 151645 מאת: ד' בן-גוריון אל: יגאל ידין, מטה ירמיהו [חזית צפון] אם נצרת עומדת להיכבש, אתה חייב להכין לפני כך כוח מיוחד נאמן ומומשמע, שלא ייתן לשום חייל יהודי אחר דריסת רגל בנצרת, וימנע כל אפשרות של שוד וחילול מנזרים ובתי כנסיות. נגד כל ניסיון של שוד מצד חיילינו יש להשתמש במכונת-ירייה בלא רחמים. עליך להוידע איך אתה מבצע הוראה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפתיע? לאו דווקא. בעיקר עצוב. מאידך גיסא, נחמד לראות שבן גוריון בכל זאת ניסה למנוע את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק שלא נשכח על איזה מעשים דובר בשיריו של דרוויש ולאילו אנשים בדיוק הוא מייחס את שירו (לא שהמתנחלים הם צדיקים גדולים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 330128 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |