בתשובה ליונתן, 24/08/01 2:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראית לי כנוגדת את כללי ההגינות הבינלאומיים ומערערת את הקרקע שמתחת להתרעמותה של ישראל בדבר מניעת ביקורים כאלה אצל החטופים/שבויים הישראלים. בג"ץ אמור היה לבדוק את המצב החוקי (אמנות עליהן חתמה ישראל) ולהחליט לפיו. התוספת שדיברה על "איזון עם המצב הבטחוני" נראית לי מפוקפקת ביותר, אבל ייתכן שהדבר נמצא בגדר החוק. איני יודעת. תגובתם של משפחות ובאי כוח החטופים הישראלים עצובה, אך ניתן להבין אותה. מעטים ימצאו את הכוחות הנפשיים לדבוק ב"נכון" במצבם. עצם החטיפה, כמו גם מניעת הביקורים, שנעשתה כחלק ממדיניות ממשלות ישראל, לדורותיהן, נראית לי כפשע. מכיוון שהפושע (הממשלה) הוא-הוא אשר אמור להסדיר את מניעת הפשיעה בארצה הופכת את הפשע לחמור במיוחד. במישור זה ניתן לראות את פעולתה של ממשלת ישראל במניעת ביקורים אצל שבוייה כחמורה יותר מאשר פעולתם של ארגונים שונים, אשר שמירה על חוקיהם אינה מתפקידיהם המוצהרים. מניעת ביקורים אצל שבוי/חטוף בידי כל ארגון, באשר הוא, הוא דבר נורא. חטיפה היא דבר נורא, לכשעצמה, כמו גם השבי עצמו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על זה כל הבלגן? הרי זה מובן מאליו, ישראל הפגינה במקרה זה את אותה שחצנות וחוצפה שהיא מפגינה מזה שנים (תוך, כמובן, דרישה ל"הדדיות" והקפדה על אותם הכללים שהיא מפירה ברגל גסה אצל הצד השני - אותו מוסר משולש, כפי שכינה זאת אלכס בעבר). ובהקשר זה: התלונות החוזרות ונשנות על חטיפת חיילים, זאת לאחר שישראל נקטה באופן סיסטמטי ומתוכנן בחטיפה של חיילי גורילה וסתם אזרחים (!) במטרה המוצהרת של שימוש בהם כקלפי מיקוח בדיונים עתידיים אפשריים במגוון נושאים, התלונות על מניעת ביקורים של ארגונים בינלאומיים אצל אותם חיילים חטופים, נקיטת פעולות גרילה וטרור מצד צבא מסודר של מדינה ריבונית, הסתרת מידע באופן מכוון הן מגופים בינלאומיים והן מאזרחי המדינה בנוגע לאופי הפעולות שבוצעו, מטרתן, הנימוקים שמאחוריהן (לשמע המילה "ביטחון" - יעבור המוסר לדום) ותקפותן החוקית מבחינת המשפט הבינלאומי. והרשימה עוד ארוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת הגדרות הטרור המקובלות בעולם המערבי, הצמרת הפוליטית של ארגון טרור היא מטרה צבאית לכל דבר. ואם יורשה לי, מבחינתי האישית - באופן בו אני תופס ערכים ומוסר, זו המטרה *המועדפת*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי העולם המערבי? על בסיס מה אתה אומר את זה, בדיוק? לא זכור לי מקרה בשנים האחרונות בו מדינה מערבית חטפה פעילים בארגון טרור (ואני לא חושב שארגון אמל צריך לזכות להגדרה הזו, אבל ניחא) ואז החזיקה אותם במעצר מנהלי שנים ארוכות ללא הצגת פיסת הוכחה אחת נגדם. לאחרונה הסתיימו משפטים של כמה מפעילי הטרור המבוקשים ביותר על ידי המערב, ביניהם מבצעי פעולות לוקרבי, חובאר ונאירובי. פעילים אלו הובאו למשפט מיד אחרי לכידתם (למרות שבמקרה לוקרבי היו סיבוכים שנמשכו מספר חודשים). מאידך, השייח עובייד נמצא במעצר מנהלי כבר 12 שנה, ואילו דיראני - שבע שנים. כן, כך אולי היה מקובל במערב - אי שם בסוף שנות השלושים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |