בתשובה לערן בילינסקי, 16/09/05 20:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה אולי מתכוון לרעיון של "כל ישראל ערבים זה לזה" שיש כאלו שמפרשים אותו כאילו לכל חבר בקולקטיב יש זכות – וגם צורך – לפשפש במבושיו של כל חבר אחר. אבל הקטע שלא ברור לי זה איך הקולקטיב הזה מוגדר. כי אני כל הזמן שומע על הרוחניות והערכים של העם היהודי ובסוף אני רואה שדווקא למאמינים קשה עם הגדרות מופשטות כאלו, וכדי לחוש בקולקטיביות של הקולקטיב הם צריכים להתגודד מסביב לתורן אחד – לא כל כך מפואר – שקצת מזכיר לי את עגל הזהב. ואם כבר צריך סימן פיזי, לא נראה לך מוזר שהאיבר הכי מוצנע והכי פרטי, הוא זה שמשמש לזיהוי השייכות לקולקטיב? מילא אם היו מקעקעים לנו סימן על המצח או מורידים חתיכה מהאוזן, הייתי מבין. אבל מה טעם מצאו לעשות בנו סימנים במקום כל כך מוצנע? שמעתי גם אומרים שמילה איננה מסמנת את הברית בין הפרט לקולקטיב אלא בין האדם (הפרטי) לבוראו. ואת זה אני עוד פחות מבין. למה אחד שבוחן כליות ולב צריך שיסמנו לו את מאמיניו? אני, שאינני אדם מאמין, נותן יותר אמון ביכולתו להבחין בין בני בריתו לאחרים. מכל זה יוצא לי שהמאמינים מלים את בניהם כי *הם רוצים* לעשות זאת. אבל אז אני שב ושואל מה כל כך מצער בזה שהכופרים *אינם רוצים* לעשות זאת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, ברור שהמילה (מבחינה דתית) היא ברית עם אלוהים, לא עם הקולקטיב. שנית, אותו ''איבר מוצנע'' שמדובר בו הוא גם האיבר המופקד על המשכיות הקולקטיב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה הברית שלי עם אלוהים היא עניין ציבורי שאנשים שאפילו לא מכירים אותי מצטערים או שמחים לגביו? ואם הוא מופקד על ההמשכיות של הקולקטיב, למה לפגום בו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פוגמים ביכולת שלו לשמור על המשכיות הקולקטיב. פוגמים ביכולת של בעליו להינות, ולכן זה מקטין את הסיכוי של בעליו לבגוד, מגדיל את הסיכוי שהתא המשפחתי לא יתפורר, שילדים החוקיים יהיו חיים טובים בלי הורים שהולכים מכות ושלא יהיו בעיות מציקות של ילדים לא חוקיים שאף אחד לא דואג להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאמת רואים שהתאים המשפחתיים של הנימולים לא מתפוררים וגברים נימולים לא מכים את נשותיהם ושאין (כמעט) בעיות מציקות לילדים שאבותיהם נימולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה לשכנע מישהו שההצדקה התמוהה הזו לקיום המילה היא לא רלוונטית? אבל אני חושב שלזה כיוון הרמב"ם, כבודו במקומו מונח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום לשכנע? גם הרב עובדיה הסביר לאחרונה את הסיבה לאסון ההוריקן קטרינה. וגם כבודו במקומו מונח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט מונח במקומו. ואפילו לא תופס יותר מדי מאותו מקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שאם הרמב''ם היה שומע את הרב עובדיה יוסף (וכמובן, אם היה חי בזמננו) הוא היה שולח לו אגרת חריפה שבה לא היה חוסך במילים לגבי דעתו הכנה עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה לי רעיון קצת מטורף; אולי המילה מקטינה את ההנאה, מאריכה את זמן המישגל ועל פי איזו תיאוריה עממית, אם הגבר גומר עם או אחרי האשה-נולד בן. היהודים רצו יותר בנים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מין הוא חלק בלתי נפרד מהדת, והיוונים כבר ידעו שארוס הוא לא רק זיווג ארוטי גשמי אלא הכוח שמחבר בין הדברים בעולם. כך זה עבר גם ליהדות (או שאולי זה תפיסה בלתי נמנעת שהוגים קדמוניים היו כמעט חייבים להגיע אליו) וחוקרי הזוהר יודעים שהספר הזה רווי במיניות וארוטיקה (שיר השירים). תפיסת הזרע כאמצעי שאוגר ידע ומעביר אותו קיימת לא רק בזוהר אלא גם בתרבויות הודיות עתיקות הרבה יותר. ברית המילה היהודית נועדה בין השאר לאפשר מגע מיני חלק יותר בין ה[זכר] היהודי והשכינה. ע"י הסרת העורלה אין סכנה שהזרע יותז לצדדים או יזול וישפך לשוא, והפאלוס הנימול מבטיח שהזרע יותז בזרם עז ואחיד לשכינה, היא ההתגשמות הנשית של האלוהות. הסרת העורלה מאפשרת גישה אל הסוד, את לימוד התורה ללא עכבות "מיותרות" שאז המאמין יכול "לחדור" בצורה חלקה אל הסוד, ומי שאיננו נימול לא יכול ללמוד תורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בגלל אקט החדירה הלימוד מתחיל ב"חדר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר גובל בניצול מיני של קטינים בני שלוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בעובדה שהמילה נעשית בגיל 8 ימים, גיל 3 הוא כבר בוגר ומנוסה ביותר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה, חוץ מזה ששיר השירים איננו חלק מהזוהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''י, שיר השירים הוא אחד הספרים החשובים עליו הזהר מסתמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תפיסת הזרע כאמצעי שאוגר ידע ומעביר אותו"? זה באמת קיים בקבלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו היו לו מראי מקורות זמינים. אם תתעקש ויהיה לי זמן, אחפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ובנוסף לדבריו של גדי, פוגמים בו כי כך אלוהים רוצה. ועל מצוותיו אין לערער, כי זה בדיוק מה שאומר שהוא אלוהים: שגם אם הוא דורש דרישות שרירותיות ואפילו מכאיבות, יש למלא את דבריו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עם "כי ככה הוא רוצה" אין לי מה לעשות. אבל תשאירי לי להתמודד איתו ראש-בראש. העניין שבו אנחנו עסקנו הוא באחי לקולקטיב. למה הם מצטערים כשאני מל/לא מל את בני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקולקטיב הזה מוגדר בצורה די ברורה - מי שאימו יהודיה, ומשם באינדוקציה. אתה אולי שומע על הרוחניות והערכים, אבל בסופו של דבר הדגש על "חובות הלבבות" וה"כוונה" הוא של הנוצרים. היהדות שמה דגש על המעשה (ראה למשל עלילות אלכסנדר מאן משלים מניין: http://mann.blog.lab.co.il/story?id=22 ). ההשקפה שלך על היהדות היא חילונית-אתאיסטית ולא חילונית-אגנוסטית, וככזו, לא נראה לי שתצליח להבין את היהדות ואת מושג האל ביהדות, מה שניכר מהפסקה הרביעית שלך. אולי מישהו אחר ינסה להרים את הכפפה ולהמשיך להסביר מכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצל הקתולים למרות המלל הגבוה, באופן תיאורטי, יכול הכומר להיות שודד וגנב. היות שעבר את סקרמנט ההסמכה- הוא יכול להיות כומר. הוא בסה''כ צינור בין המאמינים לבין האל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מבחין בין אפולוגטיקה ריקה ובין מהות הדת. לא כל אחד הוא נביא במובן של הרמבם. אני מתערבת איתך שכוונה וחובת הלבבות מאד נפוצים בקרב היהודים הדתיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, לא לחינם ענה הרב שך כשנשאל מהי הדת הקרובה ליהדות: "חב"ד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה להתחמק מתשובה רצינית עם חידודי לשון של של פוליטיקאי דתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע, האימרה הזו שלו נוברת במוחי לא מעט בשבועות האחרונים. ככל שאני קורא יותר על הנצרות הקדומה, כך נראה לי שישוע הוא האדמו''ר הראשון, תחילתה המפוספסת של החסידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה אתה מסווג אותי כחילוני-אתאיסט ולא אגנוסטי. אני ממש לא מגובש בקשר לשאלת קיומו של אלוהים. אבל בכל מקרה, אני חושב שאני יכול להבין את מושג האל ביהדות אם יסבירו לי לאט. אולי ביום חול. אולי אתה עושה קצת עוול ליהדות כשאתה מצייר אותה ככל כך מעשית. נכון שיש שולחן ערוך שנקרא לפעמים כמו ספר הדרכה לתוכנה אבל, כמו שאמרה האלמונית, המושגים של "כוונה" ו"בלב פנימה" לא זרים ליהדות. בכלל נדמה לי שאת "חובת הלבבות" כתב איזה רב. גם הסיפור של מאן איננו מצביע, לדעתי, על מעשיות יתירה. הרי מבחינת היהדות הוא לא *עשה* שום דבר ראוי לציון. הוא בסה"כ עבד למחייתו. מי שעסק שם ביהדות היו המתפללים שעשו מה שעשו קודם כל מתוך כוונה ואמונה. (אני מנחש שהם לא בדקו לו את הבולבול לפני שהוא התקבל לעבודה). אבל העניין החשוב בעיני הוא זה של הגדרת הקולקטיב. אני תוהה אם בתו של אב שאינו נימול תחשב יהודיה מספיק כדי להמשיך את האינדוקציה. ומאידך, אני רואה שהולך ומתגבש פה קולקטיב – הקורא לעצמו העם היהודי - שמגדיר את עצמו במושגים של שפה, ערכים, מוצא, היסטוריה וכיוצא באלו, ולאו דווקא במושגים של "מה הייתה אימו". בקולקטיב הזה יש מקום גם למאמינים – כתת קבוצה – שיכולים להגדיר את עצמם לפי האמא או לפי הבולבול. ואפילו מותר להצטער שהתת קבוצה שלך איננה יותר גדולה (כמו שאוהדי ביתר רוצים יותר אוהדים). ובלבד שיהיה מותר ולגיטימי לא לחתוך לבן שלך אם לא בא לך להתעלל בו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |