בתשובה לערן בילינסקי, 19/09/05 21:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר לפתח הרבה תיאוריות ולשחק כל מיני משחקי מלחמה. לדעתי משחק המלחמה שמוצג כאן באמת עדיין תקוע ב- 48 או ב- 73, ולא קשור למצב הפוליטי-מדיני שהיה כאן בשנת 2000 ואל אחת כמה וכמה למצב היום. בשנות ה- 2000 לא פשוט לגרור את האיזור למלחמה כוללת כמו בשנת 73. עד שלא יהיה שינוי מהותי במצרים, אני בכלל לא רואה את הדבר הזה כאפשרי, וגם אדון אסד הוא לא ממש אבא שלו. זו לא אוירת מלחמה כששני השחקנים העיקריים לא ייכנסו למשחק בניגוד לאינטרסיים שלהם. גם החיזבאללה היא תנועה שמסתכלת קצת יותר רחוק, ולא תמהר למסמס את ההישגים הפוליטיים שצברה עם נסיגת צה"ל מלבנון. הם משחקים את המשחק של ללכת על הגבול. אני מצרף את מה שכתוב פה למסקנה אחת, שהיא לטעמי החשובה. אפילו עם טוענים שמנהיגים ערביים מסוימים קמים כל בוקר וחושבים מה עשיתי היום כדי לחסל את מדינת ישראל, הטקטיקה שלהם היא לא הטקטיקה של 73, שמבחינתם התבררה כלא מובילה לשום מקום. אפילו אם זה כך, הטקטיקה היום היא משא ומתן מדיני לצורך השגת יותר שטחים וצמצום גודלה של ישראל, לצד מעשי טרור בלתי פוסקים שנועדו להתיש את ישראל כדי שתגיע לויתורים. הם הפכו לרצים למרחקים ארוכים. אני לא רואה סיבה או אינטרס ערבי שהיה בשנת 2000 לשבור פתאום את הכלים ולשנות את הטקטיקה. אני אשמח אם מישהו יראה לי אינטרס שכזה3. לגבי הפלסטינאים וגם לגבי ערביי ישראל (אם כי בצורה אחרת לגמרי), המצב שונה. להם יש הרבה פחות מה להפסיד, והאינטרס שלהם הוא אחר. מצד שני גם אלה וגם אלה חסרי כוח אמיתי לגרום למהלך דרמטי במיוחד. האינתיפאדה האחרונה הייתה אולי נסיון למהלך שכזה, אבל זה קצה גבול היכולת של הפלסטינאים. מלחמת התשה לאורך 4-5 שנים, שגבתה 1000 קורבנות. בשורה התחתונה: גם אם לפני מקבלי ההחלטות יש כל מיני תסריטים קיצוניים2, שפחות מחוברים למציאות הפוליטית העכשווית ומדברים על איזה הפתעה שמכינים לנו הסורים, אני עדיין מקווה מאוד שחוץ מעבר לאיזושהי תוכנית מגירה (שגם נשארה שם), קברניטי המדינה לא ביזבזו עליהם יותר משעה בשנת 2000 כשהם באו לקבל החלטות לגבי המצב שהיה. _________ 1 ואם אפשר בלי לחזור לזה, שלאסד או מובארק יש נטיה לפעול בניגוד לאינטרסים שלהם (כי הם ערבים), או שהם פשוט משוגעים/פנטיים עם שיגעון גדלות. 2 ואולי באמת אחרי 73 כל תסריט אפשרי צריך להיות אצלנו בארסנל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, גם אתה כמו איציק? אני מדבר על תרחיש ספציפי ועל מצב ספציפי ועל הצורך להערך לאפשרויות השונות ואתה גולש לניתוחי בדיעבד שמנסים להסיק לאחור מסקנות לגבי יכולתם של הפלסטינים. זה די משעמם כשלא עונים לי לעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער. אני לא פרשן צבאי. וגם לא אוהב במיוחד דיונים היפוטתיים. תזכיר לי שוב את התיאוריה לגבי תנועת המלחציים המקבילית... - הסורים מחליטים פתאום לשנע כוחות ולעשות מחטף בגולן? (בחסות מטריה של טילים כימיים לעבר תל-אביב) - החיזבאללה עושה מטריה של טילים מקריית שמונה ועד חדרה? - ערביי ישראל מתארגנים באוטובוסים ויוצאים לחסום את כל הצמתים הראשיים בתיאום יוצא דופן של פיגוע משולב? - הפלסטינים עושים צעדה מתוכננת של מליון איש לירושלים? - אולי אפילו למצרים מדגדג לעבור פתאום את סיני? זה באמת נשמע מאוד מעניין. מבחינתי, לנסיון להפוך חרדה לא ראציונלית לפחד הגיוני דרך תיאוריות שאין להן קשר עם המציאות, יש טעם לפגם. ולמה? כי כדי להצדיק את התיאוריה הזו אתה עושה הקצנה שלא במקומה גם לערביי ישראל, גם לפלסטינאים, גם לסורים, וגם לחיזבאללה1. זה באמת משחק נחמד, אבל אני בטוח שלא תאשים אותי אם לא ארצה להשתתף בו. _____ 1 אף אחד מאלה לא מאוהבי ישראל, אבל לא צריך להגזים לא ביכולות שלהם, ואפילו לא בכוונות שלהם. עבורי זה מייצג ראיה מציאותית של שחור ולבן, שמתאימה באמת לאמצע המאה שעברה ולא לשנות ה- 2000. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין אותך ערן, עניתי לך לגמרי לעניין. גם אייל ענה לך לעניין. הצגת סכנות בטחוניות במהומות; סכנות ליכולת של ישראל לשמור על תנועה חופשית לכוחות צה"ל בזמן של איום חיצוני. טענתי שסכנה כזאת אינה גדולה כי בזמן חרום, צה"ל יכול להתמודד ללא קושי עם איום כזה, ולא נראה לי שהערבים היו עושים את זה. אולי אם היינו מפציצים את מכה. משום מה אתה מעדיף לכעוס אז תהיה בריא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |