בתשובה לmermit, 21/09/05 1:38
רק הגוף זוכר 331410
ואם באופן הוליסטי לגמרי ועוקף מחשבה לחלוטין אקבע שאתה מדבר שטויות (כך סיפרה לי סבתי בחלום, ואחרי מדיטציה של כמה שעות התחוור לי שהיא צודקת לגמרי), איך נתקדם?
רק הגוף זוכר 331491
בכלל לא בטוח שנתקדם. מי אמר שצריך להתקדם? (הכורח להתקדם הוא פיקציה מודרניסטית וכו' וכו'. אצלנו באשראם יודעים מזמן שהזמן מעגלי.‏1)
1 המחבר אינו חבר באף אשראם.
----------------------------------------------------

המכשול הראשון בפני התקדמות הוא שאתה מתעקש להחזיר אותי למיסטיקה, שלא מעניינת אותי כהוא זה (אין לי יומרות להגן על "העידן החדש" בכללותו, ואם תיכנס לדיון בעין-הדג שאליו קישרתי תראה מה דעתי על אנשי 'השלום מתחיל בתוכי' למיניהם).

אין לי עניין בתקשורים, או בגלגולים קודמים או במסרים מהעולם הבא. אני לא מאמין בדברים האלה וגם לא פוסל אותם על הסף. מבחינתי הם בfuzzy logic לא מוגדר. הניסיון המוגבל שלי עם "שדרים מהיקום" למיניהם הראה לי שאפשר לפרש אותם איך שרוצים, בעצם.

יתר על כן - התקשורים עם סבתך המתה פשוט לא רלוונטיים לשיטתי. השיטה "שלי" לא מתבססת על 'כוח עליון' מסוג זה או אחר, אלא על *עבודה קשה ועקבית*. המטרה של העבודה הזאת היא לשפר את איכות החיים שלי בגלגול הזה, דהיינו - לשנות את היחס ביני ליקום לכיוון שמתאים יותר לרצון האמיתי (הידוע גם בכינוי 'העצמי האמיתי') שלי. בשביל זה צריך קודם כל לברר *מהו* הרצון האמיתי שלי.

ובשביל זה צריך לשבור דפוסי חשיבה והרגלי התנהגות וראיית עולם, שניזונים מה'תאונות' האקראיות שעיצבו את האגו שלי כשהייתי פעוט עם נפש *רכה*. השבירה והבנייה מחדש היא המטרה של העבודה המאגית, כמו שאני רואה אותה. הטכניקות הן רק דרכים (מני רבות). גם מי שדבק בריטואלים מאגיים חלולים לא עושה עבודה אמיתית. ומיסטיקה היא בכלל מפלטם של חסרי האונים.

יש אנשים שמעדיפים, במקום לעשות את העבודה הזאת, להתפלפל עד אין קץ על ביצה שנולדה בראש חודש או על אי-קיומו של רצון חופשי. אולי הם חושבים שככה הם משפרים את איכות החיים ואת רמת האושר שלהם. שיבושם להם.

ולסיכום:
We place no reliance on virgin or pigeon
our method is science
our goal is religion
(את זה כתב אליסטר קראולי, שדיבר על העידן החדש כבר לפני 100 שנה. הוא גם כתב: *אל* תאמינו לי. נסו בעצמכם.)
רק הגוף זוכר 331498
לעניות דעתי, קראולי דווקא האמין גם האמין בכוחות עליונים, כולל שדים, דיבוקים ושאר סיטרא-אחרא.

חוץ מזה, האם אין היכולת לצאת ו'לשבור ולבנות מחדש' היא לא חלק ממיתוס הקידמה המודרניסטי המשוקץ? לפי הבנתי, הפוסט-מודרניסטים דווקא לא בקטע של להשתחרר משום דבר אלא פשוט לבלבל בראש עם מלא טקסטים ורפרנסים ודימויים עד אין קץ, שזה בעצם מה שאתה עושה בהודעות שלך.
רק הגוף זוכר 331503
קראולי אמר דבר והיפוכו כעניין של שגרה. פעם הוא אמר שהsecret chiefs קיימים באמת, ופעם אחרת אמר שהם רק מטפורה. אני בוחר לקחת ממנו מה שנכון לי.

האתוס/מיתוס של שבירה ובנייה מחדש (או מוות ולידה מחדש) קיים הרבה לפני המודרניזם. הסאדואים בהודו הם הדוגמא הראשונה שעולה לי בראש.

ובנוגע לסיומת: אני מנסה להגיד את מה שיש לי בצורה הבהירה והישירה ביותר. מה לעשות שזה נושא שלא פשוט בכלל לבטא במילים. יש יותר מדי פרדוקסים שמתבלגנים ככל שמנסים לסדר אותם, ויש יותר מדי אנשים ש"לא בקטע של להשתחרר משום דבר אלא פשוט לבלבל בראש עם מלא טקסטים ורפרנסים ודימויים עד אין קץ", כך שחשוב לי להבהיר את ההבדל בין עבודה אמיתית לבין אוננות רוחנית.

מצחיק שבאתר ה*זה*, שנודע באנאל-איטיות שלו, בחרת להאשים *אותי* בריבוי טקסטים ורפרנסים ודימויים. והרי מה שאני אומר פשוט מאוד:

קום בחור עצל, וצא לעבודה.
רק הגוף זוכר 331507
"קראולי אמר דבר והיפוכו כעניין של שגרה [...] אני בוחר לקחת ממנו מה שנכון לי"

זה אומר דרשני. אבל מלבד זאת, החלק המיסטי-אונטולוגי (נקרא לזה כך, שמתי לב שאתה אוהב מילים כאלה) של תורתו, שעוסק בהגדרות של שדים ויצורים על-טבעיים מהווה חלק די מהותי שלה. להעלים עין ממשהו כזה, נו, זה כמו להעלים עין מתורת הקטגוריות של קאנט ועדיין לדגול בתורתו.
הסיקרט צ'יפס זה לא הרכב ג'ז אוונגרדי?

"האתוס/מיתוס של שבירה ובנייה מחדש (או מוות ולידה מחדש) קיים הרבה לפני המודרניזם"

זה לא אומר דבר. ודאי שהמודרניזם מבוסס על רעיונות שהיו קיימים לפניו. משל המערה של אפלטון הוא דוגמא מצוינת לכך. אבל עדיין, להתנגד למודרניזם כרעיון של *קידמה* (לא של קידמה טכנולוגית, למשל, או חברתית‏1), דורש ממך להטיל ספק בכל רעיון אחר של קידמה.

"מצחיק שבאתר ה*זה*, שנודע באנאל-איטיות שלו, בחרת להאשים *אותי* בריבוי טקסטים ורפרנסים ודימויים. והרי מה שאני אומר פשוט מאוד"

טוב, נו באמת. אתר האייל הוא מקום לדיונים מהפורמליים ברשת. הכותבים לא מעיזים לתת עובדה בלי לציין מקורות, למען השם.

1 מהיבט זה, בהחלט אפשר לומר שהפוסט-מודרניזם בצורתו הפוליטית, המתיימר לכרסם ולהפיל את כל הערכים, הוא המשכו הישיר של המודרניזם, על המוסרניות וההומניות שלו.
רק הגוף זוכר 331511
שאני אבין, כל ההטפה הזאת על הקידמה והמודרניזם התחילה בגלל המשפט הראשון בתגובה שלי לשכ"ג? היתה לי הרגשה שאסור לקמץ בסמיילים.

אז כן, המודרניזם שאב ממקורות שהיו לפניו. גם הפוסט-מודרניזם, מן הסתם. מה זה קשור לענייננו? אני לא מתכוון להיכנס למהדורה מיליון ואחד של הוויכוח המאוס על פ"מ. לא באתי להתבחבש בפילוסופיה, אני מדבר על פרקטיקה. קרא לזה פוסט-מודרניזם, קרא לזה זן, קרא לזה טנטרה, קרא לזה תלמה. אני קורא לזה The Great Work. כשמכריחים אותי לקרוא לזה בשם.

[דווקא 'אונטולוגי' זאת מילה שאני לא מסמפט במיוחד. בגלל זה אני גם לא טורח לברר מה המשמעות שלה.]

לא אמרתי בשום מקום שאני "חסיד" של קראולי, רחמנא ליצלן, או שאני מקבל את "תורתו" כתורה מסיני, גיחי גיחי. מההתרשמות שלי, ה"תורה" של קראולי היא מקבץ אינסופי של טקסטים, שעוסקים בנושאים שונים ומגוונים מנקודות-מבט שונות ומגוונות, ומדי פעם גם סותרים את עצמם. האיש היה גרפומן ומגלומן, ולעתים קרובות גם קשקשן. אבל הוא אמר גם כמה וכמה דברי טעם, ואפשר בהחלט לקבל אותם בניפוי הסיטרות-אחרות למיניהם. עובדה - זה מה שאני עושה. גם בתנ"ך יש ספרים שלמים שלא מדברים אלי, וכמה פנינים שכן. אתה יכול להגיד שאני פוסט-מודרניסט במובן הזה, אם זה עושה לך טוב.

נניח שהכותבים באייל "לא מעיזים לתת עובדה בלי לציין מקורות". זה לא נכון, אבל נניח. יחד עם זאת, מאחר שהדיון הזה עוסק בין השאר בשאלה מהן עובדות ואיך הן עובדות, אני מרשה לעצמי להביא עובדות/השערות/טענות/הצעות שמתבססות על הניסיון האישי שלי ושאר מקורות בלתי-מדעיים בעליל. במילא מה שאני אומר ידבר רק אל מי שמרגיש משהו מזה בעצמו. כל האחרים, במובן הזה, הם כמו עיוורים שממששים פיל ומתווכחים אם יש לו צבע. הנה, קוקטייל דימויים במיוחד בשבילך.
רק הגוף זוכר 331531
שמע, גם לקאנט יש 'מקבץ אינסופי של טקסטים', ובכל זאת, אם אתה פוסל חלקים מרכזיים מהשיטה, המתודה כולה נופלת. אפילו קראולי טרח לכתוב בצורה לוגית, כשכל אחד מהכתבים הבסיסיים מתבסס על שלד העבודה, הלא הוא הת'למה או 'ספר החוק' או לא-יודע-מה.
אם אין שדים, אין The Great Work. תן לעניין העל טבעי פרשנות מטאפורית או פסיכואנליטית או סאבטקסטואלית או כל אחת שתרצה, אבל בלבד שתתמודד עם הסתירה המבנית הזאת.

ובבקשה, אל תשחק אותה 'ראש קטן' פתאום. אתה בנית כאן טיעון, תעמוד מאחוריו ואל תברח ל"אני קורא לזה ככה וזה מה שחשוב". ידעת להיות מאוד אובייקטיבי וטכני כשהפנית לספרים ולכתבים.
רק הגוף זוכר 331533
פרשנות יונגיאנית מספיק טובה לך?

מבחינתי ה'שדים', כמו האלים ההינדיים כמו הטראמפים של הטארוט, הם ארכיטיפים שמייצגים פנים שונים בנפש האדם.
(הכשל של המונותאיזם הוא ההתעלמות מריבוי הפנים הזה).

העובדה היא ש*לי* זה לא משנה. אני לא קורא לשדים שיבואו לעזרי. מקסימום לאלמנטים (וארבעה מספיקים לי). לפעמים אני נעזר בגאנש, כשיש צורך באיזה פיל גדול שיסיר מכשול.

בBook 4 קראולי מקדיש חצי ספר ליוגה וחצי למאגיה טקסית. אני הסתפקתי בחצי הראשון. את ליבר לגיס ('ספר החוק') הצלחתי לעכל (טוב, לפחות בחלקו) גם בלי לפסוק בשאלה אם אייוואז באמת התגלה לקראולי בקהיר, או שהוא שוב הגזים עם האבסינת. הוא שאמרתי - זה לא משנה. ה'מתודה' של קראולי היא לא אמונה בחאדית ובמה-שמו השני. המתודה היא, או ליתר דיוק המסר הוא:
Do what thou wilt shall be the whole of the Law
Love is the Law, Love under Will
Every Man and every Woman is a Star
איפה בדיוק צריך כאן שדים?

קראתי איפשהו שטנטרה היא עניין של פרקטיקה, ובגלל זה אין הבדל מהותי בין הטנטרות של הדוקטרינות השונות. מה שחשוב זה מה שאתה עושה, לא מה שאתה מאמין שקורה באיזושהי ספרה שמיימית.

(מה שכן, מרענן לפגוש מישהו שאשכרה קרא את קראולי).
רק הגוף זוכר 331552
יונגיאנית זה בסדר גמור. זה מה שרוב הפרשנים הרציניים (להבדיל מכוכבי הרוק ובני הנוער המתבגרים) עושים.

בכל אופן, כל דבר אצלו מוביל בסופו של דבר לנקרונומיקון. ניגורת', קרונזון, כל החבר'ה. Will, Love, הם רק שמות תואר ליצורים הלאבקראפטים האלה. אפשר למחוק אותם, אבל בשביל זה תצטרך כאמור, את יונג.

"קראתי איפשהו שטנטרה היא עניין של פרקטיקה, ובגלל זה אין הבדל מהותי בין הטנטרות של הדוקטרינות השונות. מה שחשוב זה מה שאתה עושה, לא מה שאתה מאמין שקורה באיזושהי ספרה שמיימית"

כמו בכוזרי, או בסיפור של לסין, בעצם.

נראה לי שזה השלב שבו הדיון נדרש לעבור לאי-מייל.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים