בתשובה ליוסי גורביץ, 14/09/99 23:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניראה לי שהחשיבות של ההיסטוריונים החדשים היא בכך שבהציגם נראטיב הפוך או שונה, הם מערערים את הנראטיב ה"מרכזי", הציוני. הגישה הפוסט-מודרניסטית המעניקה משקל שווה לכל נראטיב ניראת לי מופרכת, כיוון שבקדשה את כל הסיפורים, היא מעקרת את כולם ממשמעות. אבל עצם העירעור הטישטוש וצביעת המאורעות באפור מהווה דרך לתת תמונה יותר "אמיתית", והדבר תופס גם לגבי בחינת הסיפור של גוש אמונים - זהו נראטיב שעבור קבוצה מסויימת יש לו משמעות, והוא מעצב גורלות בדיוק כפי שעשה ה"סיפור הציוני" בזמנו. אם לשפוט על-פי "תקומה", אולי המהדורה הכי פופולרית של "היסטוריה חדשה" שניראתה במקומותינו, אז כשראיתי את הפרקים על קום המדינה, עשיתי הקבלות ברורות למצב ביוגוסלביה - קבוצות אתניות מסוכסכות, "טיהורים אתניים" וכיו"ב. אבל עצם ההקבלה הלא מחמיאה הזו נתנה לסיפור הציוני ה"מוכר" מימד חדש, אמיתי. , חי. (גם לאליקים העצני ההקבלה ליוגוסלביה ברורה, וראה מאמריו הנילהבים בזכות הסרבים) ונישאלת השאלה, למה אני בחום? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |