בתשובה לרון בן-יעקב, 28/10/05 13:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חיברות נאות בעיני, אין משמעו ''להיות כמו'', אלא ''ללמוד מ...''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח אם מה שנאות בעיניך גם נאות בעיני המספרים. עד כמה יש הבדל מהותי בין להיות כמו לבין ללמוד מ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ללמוד מ..." מניח חוסר שוויון שלא ניתן להדביקו לגמרי (שוליה לומד מהאומן, למשל), וזו צורת הלימוד של ילדים מהוריהם (או ממבוגרים אחרים). ילד לא יכול להיות לגמרי כמו אביו או כמו אמו, והוא יודע זאת, אבל הוא כן יכול ללכת בעקבותיהם, לשקף את הערכים שהוא קולט מהם. אולי הוא אף ינסה לחקות אותם בדברים מסוימים, אבל תמיד בנתיבו האישי ובקצב שלו (במצב האופטימלי, כמובן). "להיות כמו..." מניח רצון להיטמע ולהפוך זהה, ובחברת השווים הרצון הזה שלילי בעיני. הוא גורר תחרות במובן השלילי שלה (לא כמוטיב להשתפר אלא כצורה של רמיסת אחרים), גורר עצירה של הטובים יותר ודיכוי של הטובים פחות. וזאת מפני שהוא בעיקר בלתי אפשרי ליישום, תוצאה של החלטה שרירותית. במאמר הזה יש כמה תובנות חשובות בנושא חברת השווים (הנספח די מיותר בעיני): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מדוע הרצון ''להיות כמו'' אמור לגרור תחרות ורמיסה. לכל היותר אפשר לומר שהוא מביא לבינוניות, יוצר מעין ''מיטת סדום'' כזאת לפי ה''גודל'' הממוצע. והמאמר הזה היה נראה לי משכנע בהרבה לו היו בו דוגמאות של אנשים שאכן ''הבשילו מאוחר'' ובכל זאת הגיעו לדברים נשגבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם וגם. הלן קלר? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אבל הפסקתי לקרא את המאמר המקושר אחרי שקראתי בשלשת הפסקאות הראשונות דברים כמו ''שטיפת מוח תרבותית,'' ''מדכאת את האדם,'' ''יחזיר את השפיות ללבם של בני אדם.'' יכול להיות שאני מפסיד, מילא. (אגב, בקורות החיים של הכותב מוזכר שיש לו פירסום משותף עם משה קליין. תמהתני). אני גם לא מבין מדוע את מניחה שלימוד מניח חוזר שיוויון מה עוד חוסר שיוויון שלא ניתן להדביקו. אני גם לא מבין איך ניתן להפריד בין הרצון להיות כמו משהו לבין לימוד. כפי שכתבתי בהתחלה, נדמה לי שהמספרים מראים תמונה שונה מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה מספרים אתה מדבר? "לימוד" מניח שיש לך ממי ללמוד, כלומר שיש מישהו בעל ערך מוסף להציע לך, ערך שאינו קיים בידך כעת. משמע - חוסר שוויון. אם הפער בין הלומד והמלמד מספיק גדול, זה חוסר שוויון שלא ניתן להדביקו. בד"כ הוא מספיק גדול (אלא אם מדובר בחברת השווים, שאז הלימוד מתקשה לעלות מדרגה מעבר לחיקוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה שלא הספקתי לכתוב קודם: אני מבינה שיש לך בעיה עם הלהט הסגנוני (ואולי הפזיזות) של דני לסרי. חבל, כי מעבר לסגנון האיש הוא אבי החינוך החלופי בישראל, והאחראי הישיר להקמתם של כמה מוסדות חינוך מעניינים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |