בתשובה לidan, 31/10/05 19:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מי שילמד משהו מועיל, כזה שהחברה מכירה בתועלת שבו ובעקבות כך מוכנה לשלם למי שהוסמך אליו ביד רחבה - יחזיר את הכסף. לעומת זאת, מי שלמד מדעי הדשא - ובעקבות כך לא הגיע לסף ההשתכרות - יוצא נשכר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או מופסד, משום שמקלים עליו את התהליך שבו הוא יכול לבזבז עוד שנים מחייו כדי ללמוד משהו שהוא לא יכול לעשות אתו כלום בסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מטרת הלימודים היא שיהיה אפשר "לעשות איתם משהו בסוף", בפרט כשבהקשר שעליו את מדברת, "משהו"="בוחטה של כסף"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימודים שמעלים את "ערך השוק" של הלומד הם השקעה. לימודים שאינם מעלים את "ערך השוק" של הלומד הם מוצר צריכה. האם על המדינה, באמצעות שימוש בכספי משלם המסים, לעודד השקעה או צריכה? לדעתי הפתרון ציך להיות שונה: על המדינה להכיר ב *כל* לימודים אקדמיים בתור השקעה (ולא רק תואר שני בתחומים מצומצמים, כפי שזה היום), כך שניתן יהיה לקזז את התשלום עליה ממס ההכנסה בשנות הההשתכרות, כהשקעה, זה יעודד את מוסד ההלואות ללימודים מצד גופים פיננסיים. בצורה כזו א. אין מקום לקומבינות ב. אין שימוש ישיר בכספי משלם המסים ג. יש עידוד של לימוד תחומים בעלי ערך עתידי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |