בתשובה לרון בן-יעקב, 11/09/01 22:45
מותה של המדינה הפלסטינאית 34760
מותו העכשווי של רעיון המדינה הפלסטינאית הינו בחזקת עובדה מוגמרת, אשר עליה נדון בכובד ראש קריר וטיפוסי בשעות האחרונות בכלי התקשורת השונים באירופה.

גם הרעיון האירופאי של הימים האחרונים, אשר שקל כניסת כוחות נאט"ו לשטחים כבמודל מקדוניה, נקבר סופית במעמקי פח הזבל של ההיסטוריה.

מובן מאליו כי אף אלו הדוגלים בנסיגה צדדית ספגו מפלה כללית, היות ואיני רואה מצידה של מדינת ישראל ובעלת בריתה האמריקאית כל רצון ונכונות לביצוע צעד מעין זה בעתיד הנראה לעין. במילים אחרות: מותה המשוער של 'דוקטרינת מאן' טומן בחובו פיתרונות מהסוג המקובל והאמון על ה"ה רבינוביץ את אנשלוביץ, כולל ורסיות מסויימות הלקוחות מחזונו של מר שי כהן. למרבה האירוניה ייתכן בהחלט כי לא רק ממשלת ישראל תנהג בהתאם לקווים חדשים אלו, כי אם אף מימשל ארה"ב במלחמתו העתידית והבלתי נמנעת בטרור הבינלאומי בהתגלמותו המוסלמית.

שלך

אלכסנדר
וזרח השמש ובא השמש ואל 34764
מקומו שואף זורח הוא שם.

בניגוד לרבים מהמשתתפים כאן, השפעתו של האירוע של היום על העתיד כלל אינה ברורה לי.
אבל מה שכמעט ברור לי לגמרי הוא שממשותו של רעיון המדינה הפלשתינית או הסיכוי שדברים שאני רוצה בהם יקרו, לא יושפעו כלל מהאירוע הזה.
אני מציע לכולם לחכות קצת, ולא לתת לרוח הנבואה הפתאומית שצלחה עליהם לתת את אותותיה בהם.
אל תספרו לרוני וויס 34777
אבל אני שוב מצדיק ותומך בדב.
כל קביעה כי קיים קשר ישיר ומובהק, בין ארועי היום לבין סיכויי הקמתה של המדינה הפלסטינאית, היא במקרה הטוב מאוד מאוד נמהרת, ובמקרה הפחות טוב מופרכת לחלוטין.
מותה של המדינה הפלסטינאית 34799
רעיון ההפרדה החד צדדית לגרסאותיו השונות
ספג מהלומה כבדה עוד שלשום - שהשלכותיה מוסכו וטושטשו על ידי חוגי בטחוניזם של השמאל - בדמות המחבל-מתאבד הישראלי הראשון (הפיגוע בנהריה). ככלל, אפשרותה של חזית-בית
מאורגנת כזו היא חזון בלהות לרבים. ברם יש להבין שזוהי תוצאה בלתי נמנעת של המיליטנטיות ה''לאומית-פלסטינית''. כל זמן שזו מלבה מדנים בעולם כולו -שהרי עראפת ואנשיו הפכו לשליחי תעמולה מאז'וריים המעופפים ללא הפוגה בעולם ובארצות השכנות, ראה את ''בישול'' וועדת דרבן ממנה נחלצנו בשניה האחרונה (אך ''זה'' היה קרוב) - כל זמן שמגמת ה''רדיקליזם'' הטרוריסטי מלובית - הרי שערביי
ישראל הינם מבחינת אריה דרוך הנראה מנמנם.
הכתובת על הקיר היתה כבר במהומות הנרחבות ברחבי ישראל הישנה באוקטובר. הדרך לטפל בסיוט היתה באמצעות הדחקה - באסטרטגיה של יחוס ''ספורדיזציה'' ו''פרגמנטציה'' - דהיינו שכנוע עצמי בהנחה שמדובר בתופעות ספורדיות ומפוזרות פה ושם החסרות קו מקשר. אך הנחה כזו הינה שרירותית, פרי משאלה יותר מאשר תוצר בחינה מפוקחת של הממשות בשטח. נסיון נוסף לפסיפיקציה ושיכוך העניין היה הליך הקירבון המערכתי (הוותיק במציאותנו) של הקמת וועדת אור. ברם, שיכוך הינו זמני, ולא היה בכך כדי לעצור תהליכים חברתיים שהינם פרי הרדיקליזם המכונה ''פלסתיני''.
שהידים בכחול 34852
(לפחות בתעודת הזהות) ראויים, לדעתי, לדיון נפרד וממצה באייל. ההשלכות האפשריות פשוט מפחידות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים