בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 29/11/05 0:31
מה שאיני אוהב בספרים כאלה 350038
אם כך, בעצם, כל סוגי "נשק יום הדין" הם חסרי משמעות? פרדוקס מעניין, שאכן היה מתקיים אם כל מנהיגי העולם היו אנשים רציונלים לחלוטין. אבל זה בעצם כל הרעיון כאן, לא? להפגין כלפי הצד השני רוח של "תחזיקו אותי, אני מטורף!". מזכיר את ד"ר סטריינג'לאב.

בכל אופן, אפשר לחשוב על כמה סיבות לשימוש בפצצת אטום גם לאחר שכבר התקיימה אותה מתקפה. אני לא יודע מה עבר בראשו של טרומן כשהוא הטיל את הפצצות על יפן, אבל אני מניח שיש שלושה הסברים להפצצה, לאו דווקא בסדר הבא:
1. נקמה אישית ולאומית על מתקפת פרל הארבור.
2. הרתעה של ברה"מ במסגרת כללי המשחק החדשים.
3. הרצון למנוע כניסה רגלית ליפן שתגרום אבידות רבות לארה"ב.

כיוון שאני לא מאמין בנקמה, אני חושב שהסיבה השנייה בהחלט יכולה להיות שימושית גם לישראל - הרתעה של מדינות אחרות שיתכננו מתקפות דומות בהמשך (לכן, למשל, תכננה ישראל לחסל את סדאם חוסיין לאחר מלחמת המפרץ הראשונה בה ארה"ב כפו עליה מדיניות של איפוק).

טוב, הרחבתי טיפה יותר מדי.
מה שאיני אוהב בספרים כאלה 350054
"אם כך, בעצם, כל סוגי "נשק יום הדין" הם חסרי משמעות? פרדוקס מעניין, שאכן היה מתקיים אם כל מנהיגי העולם היו אנשים רציונלים לחלוטין. אבל זה בעצם כל הרעיון כאן, לא? להפגין כלפי הצד השני רוח של "תחזיקו אותי, אני מטורף!". מזכיר את ד"ר סטריינג'לאב."

בדיוק מדובר על כך בספר "כיצד פועל המוח" של סטיבן פינקר, עם ההזכר של אותו הסרט.
מה שאיני אוהב בספרים כאלה 350253
כן, בעקבות האזכור הזה ראיתי את הסרט, למען האמת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים