 |
|
 |
||
|
||||
 |
להלן תשובתי בעקבות מה שהתפתח בפתיל תגובה 349429 ועניינו שייך לדיון זה. תופעה מעניינת היא, שבין הפסיקות והתקנות שבמאות ה-12 וה-13 ל*שמירה על מעמדה וכבודה של האישה על ידי בן זוגה*, מצויות גם תקנות של *שמירה על מעמדו וכבודו של האיש על ידי בת זוגו*. מן הראוי לציין את הרקע לכך, במקום לשפוט מצבים במבט עכשווי לאחור. ובאמת ראו את הרקע ההיסטורי וההלכתי בספרו של הפרופ' אברהם גרוסמן (עליו זכה בפרס ישראל:) "חסידות ומורדות", עמ' 433-458 (הוצ' מרכז זלמן שזר, ירושלים תשנ"ג). כפי שכבר מסביר הפרופ' גרוסמן, הרקע הכללי לכל עניין הבגידה נעוץ בהכרה הבסיסית של ההלכה בזכותו של הבעל לשאת אישה שנייה שהסירה, מבחינה פסיכולוגית, את העוקץ מ"בגידה" שלו עם אישה אחרת. במיוחד אמורים הדברים בחברה היהודית בארצות האיסלם, שבהן נהגה בפועל נשיאת אישה שנייה, וגם תופעת הפילגשות היתה מוכרת. אמנם טענת בגידה חד-פעמית של הבעל לא הוכרה תמיד כעילה לגירושין, אבל אם האישה טענה שבעלה "רועה זונות", דהיינו נזקק לשירותן, חייבו אותו חכמי אשכנז במאה ה-13 לגרש את אשתו ולשלם לה דמי כתובה. ר' אלכסנדר זוסלין, מחכמיה המובהקים של גרמניה בראשית המאה ה-14, קיבל קובלנה של אישה נגד בעלה שהוא "רועה זונות", וקבע שאם יש לכך עדים צריך לכפות על הבעל לגרש את אישתו ולשלם לה דמי כתובה. לפי הקשרם של הדברים מדובר בזונות נוכריות. ר' אלכסנדר העיד, שגם המהר"ם מרוטנבורג הסכים שיש לכפות על הבעל לתת גט לאשתו בשל טענה שהוא "בגד" בה (ראו: "ספר האגודה", סימן ע"ז, פה ע"ב; הגהות הרמ"א לשולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנ"ד, סעיף א). טענת בגידה של האישה נזכרת במקורות הפסיקה מארצות אשכנז ומארצות ספרד גם יחד. *ההלכה קבעה שיש צורך באימות מלא של ההאשמות כלפי האישה, על ידי עדים וראיות ברורות, ואין די בחשדות בעלמא, גם אם הם נראים מבוססים*. חכמים חששו ממעשי רמייה של בעלים, החפצים לגרש את נשותיהם מבלי לשלם להן את דמי הכתובה, ומהוצאת שם רע על האישה ועל ילדיה, בהתאם לפסיקה המצויה בתלמוד. רבים מן הדיונים בנושא זה בספרות השו"ת עוסקים בשאלת מהימנותם של החשדות, והאם די בהם כדי לקבוע שהאישה קיימה יחסי אישות עם גבר זר. החשדות הועלו לעתים קרובות על ידי בעלים שנעדרו מביתם לזמן ממושך. לעתים היו ה"חשודים" גברים מבני המשפחה, ואף אחים של הבעל. לפני אחד מחכמי אשכנז הובא מקרה של תלמיד חכם שאישתו ילדה לאחר שנעדר מביתו 12 חודשים. המשיב הסתמך על התלמוד ופסק ש*אין כאן בגידה*, כי ייתכן שהבן שהה ברחם אימו שנה תמימה. במשנה ובתלמוד מפורש כי על האישה ה"מורדת" יוטל עונש כספי: סכום הכתובה שלה יוקטן בהדרגה, עד שהיא תאבד את כתובתה לחלוטין. בתום שנה ל"מרידתה" יהא הבעל רשאי לגרשה. *עונש דומה הוטל גם על בעל "מורד"*: סכום הכתובה של אשתו הוגדל בהדרגה, ולבסוף אילצוהו לגרשה (בבלי, כתובות ס"ג, ע"א – ס"ד, ע"ב). ובעוד שאתה רואה את "דין המורדת" כנחיתות מעמדה של האישה ביהדות, ההיסטוריון הפרופ' גרוסמן רואה ב"מורדת" את ההפך הגמור: "לעתים קרובות נועדה המרידה של האישה ללחוץ על הבעל לתת לה גט ולגרשה. [...] למעשה, ניתן לראות את סוגיית ה'מורדת' גם כמאבק של האישה להכרה בזכותה לבטל את התא המשפחתי ולקבל גט מבעלה. כאמור, זכות זו נמנעה מן האישה במשך תקופה ארוכה, אך בימי-הביניים חלה בה תמורה חשובה, ששינתה באופן מהותי את כוחה של האישה בתחום זה והשפיעה גם על מעמדה החברתי". וגרוסמן מסביר שם בפרוטרוט כיצד חלה התמורה הגדולה במהלך ההיסטוריה שהחלה מראשית ימי-הביניים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, נשיאת אישה שנייה מבטלת את עניין הבגידה ומאפשרת שוויון גמור בין המינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את העוקץ. בדיוק לכן, נשיאת אישה שנייה אסורה ביהדות ב''חרם דרבינו גרשום'', ונמצא שבהחלט השוויון היה ונותר על תילו, לצנינים בעיני הפמיניסטיות וחסידיהם השוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיויון נשאר רק במוחם ההוזה של המאמינים השוטים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העדר השוויון היה ונותר במוחם הקודח של קטני המוחין העלובים והמעליבים כאשר האמת בדבר מעמדה השוויוני של האישה ביהדות מנקר את עיניהם והאידיאולוגיה החילונית המתריסה שלהם ביהדות האבות מתמוטטת לנגד עיניהם. הערכה זהירה: כוח התאווה ימשיך לעוור את עיניהם ורשעים אלו לא יחזרו בהם, מאחיזת עיניהם העצמית, אפילו בפתחו של גיהינום למראה כבשן האש הבוער המצפה להם לדיראון עולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעליבים? אתה עוד יש לך תחוצפה לקרות לנו מעליבים? אתה שטורח לגמור כל הודעה במשו כמו "החסידים השוטים של הפמיניזם" "המאמינים הטפשים באבולוציה" ועוד פנינים כאלה? אתה שעוד מעיז בגסות ובחוצפה לקלל ולאיים באש של גהנום? אם זה האלוהים שלך אז אתה צריך מהר להוריד את הסנדל מרגל שמאל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''במוחם הקודח של קטני המוחין העלובים''... תגובות כאלה הן באמת נמוכות מכל דשא. קרא מחדש את תיאורי הנשים אצל הרמב''ם ותראה כמה נמוך אתה כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא מחדש את תיאורי הנשים אצל אריסטו ותראה כמה נמוך אתה-המערבי צומח מיסודך הפטריארכלי. תיאורי הנשים אצל הרמב"ם?! תמהני, מה דופי מצאת באלה? ואילו הרמב"ם בכלל לא בא לתאר את הנשים, כי אם לפסוק להלכה: -- "אע"פ שאשתו של אדם מותרת לו תמיד, ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ו*לא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול* אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח [...] ולא יקל בראשו ביותר ו*לא ינבל את פיו ואפילו בינו לבינה* [...] ולא יהיו שניהם לא שיכורים ולא עצלנים ולא עצבניים, ולא אחד מהן, ולא תהיה ישנה, ו*לא יאנוס אותה והיא אינה רוצה* אלא *ברצון שניהם ובשמחתם* {שוויון, כבר אמרנו? אמרנו, לצנינים בעיני ה...}, יספר וישחק עמה כדי שתתיישב נפשה *ויבעול בבושה ולא בעזות* ויפרוש מיד" (הלכות דעות, פרק ה, הלכה ד). – "ציוו חכמים ואמרו: לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו, וילבש כראוי לו, *ויכבד אשתו ובניו יותר מן הראוי לו*" (הלכות דעות, פרק ה, הלכה י). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 350693 ושכחת כמה דברים שאתה מתבייש לצטט מהרמב"ם. ומה לי ולאריסטו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אין מה לענות מול עובדות מצוטטות מלשונו המפורשת של הרמב"ם המוקירה את מעמדה של האישה והדורש בשלומה?! באותה המידה שיש לך לגבי "טענות" מדומות לרמב"ם, יש לך לאריסטו. בעוד שהרמב"ם הוא מאבות עולם המחשבה היהודית, אריסטו היווני הוא מאבות עולם המחשבה המערבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי אריסטו אין רמבם. נקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה שח? לה, ברצינות? כפי שכבר כתבתי לא-פעם: "הרמב"ם נטל על עצמו משימה דתית כבירה: לבחון שאלות עקרוניות ביהדות בגישה שכלתנית ובדיאלוג עם עקרונות הפילוסופיה האריסטוטלית ששלטה בעולם התרבותי של זמנו, ו'המורה' מנסה ליישב בין שני העולמות המתנגשים. הדעות חלוקות בנוגע לשאלה עד כמה הצליח במשימה זו. אך מוסכם ונהיר כי מאמציו הניבו משנה פילוסופית רבת עוצמה ומעוררת השראה. ואין זה מדויק לחשוב שהרמב"ם רצה למזג בין הדיסציפלינות, משום שדחה את תפיסת הא-ל של אריסטו מעיקרה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כתבת. בלי אריסטו לא היה רמבם. זה לא אני כתבתי. זה הרמבם כתב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בולשיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה הזאת מופיעה במקורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל מי שטוען שהרמב''ם חשב כמו אריסטו ושבלעדי אריסטו לא היה רמב''ם ועוד הרמב''ם עצמו כותב את זה, אז זה בולשיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ה''בול'' אינני בטוחה. שי''ת מופיע גם מופיע, לפחות בדרכי הקיצור הנלבבות של החרדים. מר פז התעלג כדרכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבבלוג שלך הצגת את עצמך כמורה וחוקר היהדות ועוד משהו. משום מה נדמה לך שאתה יושב באמצע משחק כדורגל חם. כך אתה נוהג לדבר אל תלמידיך? אוי לבושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרו חז"לינו: "אדם ניכר בכוסו כיסו וכעסו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא כעסתי, רק הבעתי את אשר על ליבי, בתגובה לתגובה. ואכן, האמת כואבת ומנקרת אתכם ככוורת, ואין טוב מכך למצפון היהודי הנודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנאמר: אם טיפש – טיטפש, וענה כסיל כעיוולתו וגו'. עם רומי – דבר ברומית ועם חצוף ו"עז-פנים לגיהינום" – תתחצף והקהה את שיניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה אומר שאתה חושב שהמגיבים באייל הם טפשים, כסילים, רומאים וחצופים "עזי-פנים לגיהינום"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא, גם כאשר האיילים אצים-רצים להגיב ולהתריס כנגדי מתוך הוצאת תגובותיי מהקשרם הענייני. וראה את כל להקת הקרקס שנוצרה כאן בעקבות תגובה אלמונית וטיפשית אחת, לה הגבתי כפי שהגבתי בהתאם לנוסחת-הפלא שהבאתי ועליה אתה בחרת להגיב: תגובה 350680 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האלטרנטיבה היא לבלות את הנצח בחברת אנשים כמוך, אני בוחר בכבשן בלי היסוס. רק תסביר איך גם הנה הצלחת להכניס "תאווה". אין לך *שום* דבר אחר בראש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האלטרנטיבה היא לבלות את חיי הגיהינום בעולם הבא בחברת אנשים כמוך, אני בוחר בגן של עדן ללא היסוס קל. וטרם דיברתי על "תאוות ההשתלטות" *שלך* על כל דיון באייל, בפרט כשבאמת אין לך ומעולם לא היה לך מה לומר לעניין. אחרים וטובים ממני כבר הלינו על כך במקומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היומרה שלך לבחור היא חילול שם שמים גדול, ולמזלנו זה לא בידך לבחור את תהיה בגן-עדן או בגהנום. לנו אין בעיה כזו ואנחנו יכולים לבחור היכן נהיה או להתעלם מזה לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. אני רק תוהה לפעמים במה אשמו שומרי מצוות רבים וטובים שנגזר עליהם לבלות את הנצח בחברתך. אין ספק, נפלאות הן דרכי הקב''ה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שגם אני תוהה לפעמים במה אשמו חילונים רבים וטובים שנגזר עליהם לבלות את הגיהינום בחברתך. אין ספק, נפלאות הן דרכי השוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר פחות ברור. אתה תוהה למה החילונים מגיעים לגיהנום מלכתחילה, או למה הגיהנום שלהם אכזרי עד כדי כך שגם השכ"ג שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חבל שהגיהינום של האפיקורסים אכזרי עד כדי כך שגם אחד כמו השכ''ג ראוי לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשי בית דין סבורים שאיסור ביגמיה זו כפיה חילונית של המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. את אולי מתכוונת לומר שהם נעזרים בחוק המדינה כאמצעי אכיפה של פסקי דינם לגבי איסורי ביגמיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מתוך הלינק לאתר בית דין המובא בתגובה הראשונה למאמרך ("קונטרס אלול בצבע ורוד"): טענה: האשה ביהדות מקופחת שהרי לאיש מותר לשאת כמה נשים (פוליגמיה) ולאשה אסור להנשא לכמה אנשים (פוליאנדריה). תשובה: הנישואין נעשים בראש ובראשונה למטרת פריון. א. מספר הוולדות שתוכל להביא אשה בנישואין פוליאנדריים לא יגדל. האשה יכולה בו זמנית להרות הריון אחד ותו לא. לא כן בפוליגמיה. בהערת אגב יצויין: שהמדינה בלחצם של חוגים חילוניים הרואים עצמם כשייכים לתחומי התרבות הנוצרית, הנהיגה בנושא זה כפיה דתית על אנשים דתיים בניגוד למצפונם ודתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב לא הבנתי אותך. האם את יכולה להסיק מהתשובה של בית הדין כי ביהדות מותרת הביגמיה? לא. זה שיש גורמים נוספים החפצים במצב מצויין בהערת אגב, ולא כנימוק משפטי לטענה. הערת האגב באה רק לומר שיש לא רק מניעים הלכתיים-יהודיים למצב השריר בחוק בישראל המאלצים לאכוף אותו בכפייה על הציבור, אלא גם מניעים נוצריים-אוניברסליים. סו ווט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות שלך להערת האגב היא רמז. או דרש. אני מפרשת אותה כפשוטה: מתוך כך שבית דין כותבים "שהמדינה בלחצם של חוגים חילוניים הרואים עצמם כשייכים לתחומי התרבות הנוצרית, הנהיגה בנושא זה כפיה דתית על אנשים דתיים בניגוד למצפונם ודתם" ניתן להסיק 1. יש דתיים שצו מצפונם מורה להם לשאת יותר מאשה אחת, וכנראה לא שמעו על חרם דרבנו גרשום. 2. המדינה מונעת אותם מכך ע"י כפיה. מסכנים שכמותם. טיעון נוסח "לא רק דתיים כופים, יש גם כפיה חילונית" שווה ערך ל"כולם גונבים ורק את לדרעי נטפלים כי הוא ספרדי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם שופטים, אל תדאג. הן שופטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו"שופט האמת" מעל כל השקרנים (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהבחנת, לא אמרתי מה מסקנתם/ן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רק רמזת, כאילו ל"בוחנת כליות ולב" (= א-לוהים) היית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לעיתים קרובות נועדה המרידה של האשה ללחוץ על הבעל לתת לה גט ולגרשה.." אתה ודאי מומחה הרבה יותר ממני לענינים האלו ואני יכול רק להקשות בשאלות לגבי מיקרים שקורים כאן. אתה הבאת מיקרה בו האשה דורשת גט. ומה במקרה שהבעל דורש את הגט ומוכיח שהאשה מורדת? על פי התרשמות מאד לא ידענית, קיבלתי את הרושם שהמציאות אצלנו שונה מאד מ"רוח המחוקק" שאתה מציג. יש כל מיני דינים שאיני בקיא בהם כמו חליצה, שמקומם לא יקירם בחברה של ימינו. יתכן ויחסית לחברות מסורתיות, יש ביהדות שוויון יחסי. כל תיאורי המיקרים וההדיינויות נלקחים מעולם שהיה ואיננו יותר. כל ההדיינות הזאת מזכירה לי מיקרה בו הייתי עם תלמידים בשיחה עם רב. הרב הציג כמובן את היופי והאנושיות של המסורת וההלכה היהודיים. סיפר שיש פיקוח נפש הדוחה אפילו את יום הכיפורים. במיקרה ידעתי משהו ושאלתי אותו מה היה קורה אם לאורחת האנגליה שלי היה קורה דבר מה הדורש אישפוז דחוף; האם פיקוח נפש תופס לגביה? אולי לך יש תשובה? לרב היתה תשובה-פיקוח נפש אינו תופס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסית לאיסלם, סביר בעיניי שהיהדות נוחה יותר לנשים. יחסית לנצרות - ודאי שלא. מעמד הנשים ומעמד הגברים שווה כמעט לחלוטין, למעט משרות כמורה. הם יושבים יחד בכנסייה, מתפללים אותן תפילות, נטבלים באותו אופן, נדרשים לנאמנות באותה מידה וכיו''ב. שום דבר מכל זה אינו נכון, כמובן, ביהדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת. אורי פז הצליח לשבש את דעתי בשטף למדנותו וציטוטיו. אפשר היה לומר שהוא דמגוג מחונן, אם היה שולט על כיס המרה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסית לנצרות - ודאי שלא? האם את בטוחה בכך? ממתי ישיבה ביחד בתוך קתדרלות רמות של כנסיות ובתפילה משותפת – הופכים למעמד של שוויון של ממש. השוויון האמיתי, גבירתי הנאווה, הוא בתוככי הבית ובתוך חיק המשפחה. מה אחוזם של המתגרשים בחברה האמריקאית הנאורה והמתחקה על ידינו? מהי רמת האלימות בתוך המשפחה בחברות הנוצריות של היום? ואם אכן כטענתך בשוויון כנייסיתי עסקינן, למה זה לאיש-הציבור של הנצרות הקתולית (וסוגים נוספים של הנצרות) הזוטר (כומר) והרם (אפיפיור) – אסור לבוא בברית הנישואין עד כדי איבוד משרתו ורצונו הכן לשרת בקודש?! "נטבלים באותו אופן" ו"נדרשים לנאמנות באותה מידה" – קיימים ביהדות מיסודה, עוד לפני שהנצרות חשבה להיוולד בכלל לעולם ולחקות לשווא את היהדות, בין השאר גם בכך. ולא זו אלא אף זו. כפי שכבר טענתי במאמרי למעלה, יש להיזהר מפני הנטייה הרווחת לשיפוט אנכרוניסטי של העמדות המובעות במקורות ישראל. שיפוט עמדתם של היוצרים, ההוגים והכותבים מן הראוי שייעשה תוך התייחסות למציאות החברתית-תרבותית בה חיו, ואל לנו להחיל עליהם את מושגי תרבותנו אנו ואת ערכינו. ביוצא מנקודת בסיס זו, ניתן לראות בעליל כיצד חכמי ישראל ביקשו לשנות את העובדה של הדרת האישה מעולם היצירה של זמנם, וכלל לא קיבלו מציאות נוכרית ביסודה זו כמובנת מאליה. כיצד עמדתם בהקשר של מעמד האישה כלל לא חופפת למציאות המיגדרית בזמנם אלא שונה ממנה. הכותבים והיוצרים היהודים העזו לחדש בעידן שבו החידוש הגברי כלפי מעמדה של האישה נחשב לקלות-דעת והתרפסות בפני החלש והמסכן (= הנשים). חכמי ישראל היו נושאי מסר כלפי תרבות זמנם, וכלל לא הסתפקו בהיותם מבטאיה של תרבות זו בלבד. ניתן לראות את החדשנות והמפהכנות השוויונית במקורות היהודיים הקאנוניים במספר הדגשים: א'. כוונה לשינוי הנורמה החברתית של זמנם בהקשר של מעמד האישה במשפחה: מסר מונוגמי לחברה פוליגמית. בעידנים שריבוי נשים היה ביטוי לעושר ולמעמד חברתי; תרבות הנישואים של גבר אחד לנשים אחדות, ובמעמד האצולה, בקרב מלכים ונסיכים – גבר אחד לנשים רבות, היתה טבועה עמוק בזהותם המשותפת של גברים ונשים כאחד. הדבר היה נהוג בחברות הפוליגמיות שחיו אלף-אלפיים שנה לאחר תום העידן המקראי, על אחת כמה וכמה בתקופות המקרא שלפני שלושת אלפים שנה ויותר. בתקופות אלה המושגים המונוגמיים היו זרים לתרבות ולזהות המקובלת והידועה, משל היו רעיונות מעולם אחר, וכתיבתם בתורת משה היא מהפכה של ממש – תחילתה של מהפכה שאומצה בידי רוב העולם למעלה משלושת אלפים שנה מאוחר יותר, ולא רשמה לעצמה הישגים משמעותיים עם הופעתה. ב'. הגדרת דגם אידיאלי בין בני הזוג: תפיסה הרמונית המושתתת על הדדיות ועל קשר רגשי, שכלי וגופני. לגישה המתנגדת לדיכוטומיה שבין קשר שכלי ונפשי לבין קשר גופני, והרואה ביחסי המין מרכיב הכרחי ליצירתה של ההרמוניה – ישנה תרומה חשובה לשינוי היחס לנשים. התפיסה הדיכוטומית (הפאגאנית והנוצרית) גרמה לדמוניזציה של הנשים כפועלות בשירותו של היצר הרע בכך שנוכחותן הן מעוררות את תאוות הגברים. הגישה ההרמונית (היהודית) המחייבת את הקשר הגופני ואת ההנאה מיחסי המין במסגרת הנישואים – מהווה אם כן פתח לשינוי במעמד האישה וביחס לנשים בכלל. ג'. הצגת הגבר כיצור חצוי, בלתי מושלם, שהשלמתו השכלית, המוסרית, הרוחנית, ובוודאי הגופנית, תלויה בבת זוגו ובהרמוניה ביחסיהם ההדדיים. אני מאמין שביסוד יצירתם זו של הכותבים-הגברים-היהודים לדורותיהם עומדת השקפה מוסרית שלא השלימה עם הנורמה החברתית והתרבותית והביאה אותם להניח את הבסיס לשינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסף כזה של הבלויות שקריות עזות מצח מזמן לא ראיתי. כמעט לכל אבותינו היו יותר מאישה אחת. ודאי לדוד, שמזרעו אמור לבוא המשיח. המונוגמיה במערב התחילה מהנצרות, שדגלה בה מראשיתה. רבנו גרשם הופיע זמן רב אחריה. הרמב"ם האהוב עליך פסק שאם יהודי אונס נוצרייה - יש לסקול את הנוצרייה, אשר בנוכחותה גרמה לו לחטוא. שוויון באמת מפתיע בחידושיו. וגם מצביע על קשר שכלי-רוחני עמוק בין המינים. מאיפה לקחת את ג' שלך? על השינויים שהניחו הכותבים היהודים שלך הייתי מוותרת בחדווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכבדתי, המונוגמיה במערב לא התחילה מהנצרות, כי הנצרות לא התחילה מעצמה, אלא שדדה וחמסה וגזלה ואנסה את ערכי הנצח של היהדות בעזות המצח הידועה והרעבתנית שלה. אין כל ספק שהתרבויות השונות של תקופות התנ"ך הן פוליגמיות, ומעולם לא טענתי את ההפך. הלא ציינתי מפורשות ש"הדבר היה נהוג בחברות הפוליגמיות שחיו אלף-אלפיים שנה לאחר תום העידן המקראי, על אחת כמה וכמה בתקופות המקרא שלפני שלושת אלפים שנה ויותר". על רקע התרבות הפוליגמית של תקופת התנ"ך, משמעותי ואולי חדשני ומהפכני, ובוודאי בולט מאוד: *מסר הזוגיות בתנ"ך*. אין ספק שעל אף הדיווח החוזר על ריבוי נשים המבטא את המציאות התרבותית, קוראי התנ"ך לדורותיהם יכלו להתרשם שהאהבה מקבלת ביטוי במסגרת הזוגית של גבר ואישה אחת בלבד. תחילתה של השקפה תנ"כית מייחדת וייחודית זו ברגע היות אדם על פני האדמה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ [בלשון רבים! ועל-פי המשך הפסוק ברור מדוע – מדובר בשניים, איש ואישה!] בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם [...] וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ (בראשית, פרק א, פסוקים כ"ו-כ"ח). על-פי פשוטו של מקרא עשיית האדם "בצלמנו כדמותנו" כללה בריאתם של זכר ונקבה. זאת ועוד, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שאפילו הדיווחים בספרי התנ"ך על התופעה הפוליגמית, שהיא חלק בלתי נפרד מהתרבות של תקופותיו, כוללים בתוכם ביקורת לעתים מרומזת ולעתים מפורשת על תופעת ריבוי הנשים. כך למשל, דמותו של למך, הביגמיסט הראשון, איננה מצטיירת באור חיובי – העובדה שלקח שתי נשים איננה ניתנת לערעור, אך לא נראית כמומלצת. לקיחת נשים רבות בידי שועי הארץ (בראשית ו, א-ב) היתה מעשה בלתי-מוסרי, ביטוי להשחתה, ונמנתה עם הסיבות לעונש המבול. ברור אפוא שבתהליך הצלת הבריאה בידי נח והתיבה, אשר נבנתה במצוות ה', מודגש מאוד מסר הזוגיות. הכתוב מפרט כי אל התיבה יבואו נח *ואשתו* ובניו *ובנות זוגם*; אולם רעיון הזוגיות איננו נעצר כאן בבני אדם – כתגובה להשחתתם יבואו אל התיבה גם בעלי החיים, הכשרים והבלתי כשרים, בזוגות של זכר ונקבה. אין ספק שהדגשת היתר בפרשת המבול של מסר הזוגיות, מבקשת להציגו ולהטמיעו כקביעה מוסרית לחברה האנושית כולה. התורה גם איפשרה את הגירושים במקרה שההרמוניה הזוגית הגיעה לקיצה (דברים כד, א). התרת הגירושים היא אמירה מהותית בעלת השלכות על חשיבות הזוגיות. בתרבות הפוליגמית מצפים שלגבר תהיה הרמוניה עם כל נשותיו או אפילו עם אחת מהן. הקביעה המאפשרת גירושים, היא למעשה הצהרה התומכת במסגרת מונוגמית לאמור: אם היחסים בין בני הזוג השתבשו – נשיאת אישה נוספת על פני אשתו הראשונה איננה מומלצת. התורה מבקשת להעביר מסר שעם כל הקושי שבדבר, עדיף לגרש את האישה הראשונה ורק אז לשאת את האחרת, ולא להרבות נשים. על המלך הוטל איסור בתורה שלא להרבות לו נשים. איסור זה נושא עמו משמעות של מסר הצהרתי ויצירת דוגמה לחיקוי חברתי, ושאיפה לשינוי תרבותי מחברה פוליגמית למונוגמית. המלכים נהגו להרבות את נשות ארמונם כביטוי לשליטה, לכוח, לבריתות פוליטיות, וכמקור לדימויים ולאגדות על אודותם. האיסור שהוטל על מלך ישראל שלא להרבות לו נשים עורר גם את השאלה, מה פירוש "להרבות"? אך מבלי להתעמק בכך כעת וכאן, כוונת האיסור ברורה: המלך בישראל נדרש לקבל על עצמו הגבלה במספר נשיו, ביחס למקובל בקרב מלכים אחרים בסביבתו התרבותית. ככל שיקפיד על שמירת איסור זה, כך ייטיב להעביר מסר ולשמש כדוגמא לעם כולו. לא לחינם התורה מבקרת בחריפות את שלמה המלך שהירבה לו נשים, שהיטו את ליבו. הסעיף ג' שלי מוסבר בפרוטרוט במאמר תחתיו אנו מתדיינים כאן, אם טרם שמת לב. ולסיום, אודה לך על המקור המהימן לדברי הרמב"ם שאת מדברת עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהנוצרים ''גזלו'' את הרעיון המונוגמי מהיהדות - זה מעניין. סוף וף אני מבינה שישו גזל את רעיון המשיחיות משבתאי צבי. והגבלה במספר נשי המלך אינה אומרת שהוא יהיה מונוגמי. אפשר להסתפק בהרבה פחות מאלף נשים ועדייו לקיים פוליגמיה ניכרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכבדתו, שימי לב גם, בתגובה 351028, לסמל והפסגה של שוויון האשה היהודי: "... עדיף **לגרש** את האישה הראשונה ורק אז לשאת את האחרת, ולא להרבות נשים" (ההדגשה - שלי). לא להתגרש, כאקט הנובע מכוונת שני הצדדים, אלא *לגרש* - כאחד האיפיונים לכיבוד האשה המופלא ופורץ-הדרך שביהדות :-) . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, אילו דקדוקי עניות. מסתבר שגם בקרב החילונים יש נטורי קרתא, אה. אמור מעתה "להתגרש" במקום "לגרש". תוסיף לך איזה ה"א ואיזו תף באמצע, והיית למודרני נאור (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שלפעמים אתה לא במיוחד מקפיד על דקויות. מחמת השיוויון ביהדות גם האשה מגרשת את בעלה כמו שהוא מגרש אותה. ודאי תומר על זה שאלו הם דברים קטנים והבדלים לא מהותיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוב, האישה מגרשת את בעלה: "קישתה לך להיא, קישתה!". ואז, הולכים לרבנות וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם נהיה רציניים יותר ונתייחס למינוחים של ההלכה היהודים כמבטאים איזו מהות, נראה שהאיש מגרש את אישתו. האישה מבקשת/דורשת גט. האישה מורדת ולמרות שהבאת איזה פסוק בו מופיע גם הצירוף-גבר מורד, האם ישנה פסיקה של בתי דין רבניים שקובעים שגבר מסויים הוא מורד? אם לא, אז המשפט שהבאת הוא לא יותר מקוריוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני בקיא בפסקי דין רבניים, אבל סביר להניח שישנן פסיקות כאלה גם בימינו על בסיס הלכתי איתן. כל מי שמכיר קצת את המערכת יסכים שאין כל סיבה לחשוב אחרת. אינני מבין מה כה רע במצב שבו האיש מגרש והאישה מתגרשת. בתי הדין ובתי המשפט דואגים היטב למצבה של האישה המגורשת, הרבה יותר מלמצבו של המגרש; ועוד בפרט אם יש להם ילדים בתווך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, איזה בעיה יש כאן? נהפוך הוא, מטילים את מלאכת הגירוש הכבדה על האיש המסכן, בעוד אישתו חופשייה פשוט ללכת משם. פשןוט אפליה מתקנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנוצרים האהובים שלך גזלו וחמסו ואנסו והשביצו כבשלהם לא רק את רעיון המונוגמיה מהיהדות. ואין כל קשר למשיחיות של שבתאי צבי וישו לנידון. מעולם לא טענתי זאת, ואל לך לעוות את דבריי ובכך להאפיל על חוסר-ההודעה-בטעות שלך. על המלך הוטל איסור בתורה שלא להרבות לו נשים? כן. איסור זה נושא עמו משמעות של מסר הצהרתי ויצירת דוגמה לחיקוי חברתי, ושאיפה לשינוי תרבותי מחברה פוליגמית למונוגמית? כן. המלכים נהגו להרבות את נשות ארמונם כביטוי לשליטה, לכוח, לבריתות פוליטיות, וכמקור לדימויים ולאגדות על אודותם? אכן. האיסור שהוטל על מלך ישראל שלא להרבות לו נשים עורר גם את השאלה, מה פירוש "להרבות"? אך מבלי להתעמק בכך כעת וכאן, כוונת האיסור ברורה: המלך בישראל נדרש לקבל על עצמו הגבלה במספר נשיו, ביחס למקובל בקרב מלכים אחרים בסביבתו התרבותית. ככל שיקפיד על שמירת איסור זה, *כך ייטיב להעביר מסר ולשמש כדוגמא לעם כולו*. האם התורה מבקרת בחריפות את שלמה המלך שהירבה לו נשים, שהיטו את ליבו, או שרואה במעשהו מעשה חיובי? מגנה בחריפות ואף מצביעה על אחריתו המר. אה, והאם יש איזה ספר קאנוני או היסטורי בן זמנו של המקרא שמגנה בחריפות נשיאת נשים הרבה למלך? נאדה. וכן, עוד משהו, מהפכות היסטוריות מתרחשות בדרך כלל בהדרגה. לא ניתן לקפוץ ישר ממציאות פוליגמית למציאות מונוגמית, באותה מהירות-הבזק כפי שמלמדים את מעברי התקופות בשיעורי ההיסטוריה הקצרים. קודם מגבילים את המלך לשאת נשים הרבה, מעוררים את העם למחשבה על השוני ומהותו ומעלותיו, ואז, כשהקרקע בשלה ודשנה לקלוט מציאות חדשה ובריאה, מגיעים לאסור פוליגמיה על כל איש ואישה בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן, אני רק תוהה מדוע היהודים התימנים, למשל, לא היו מונוגמים עד שבאו למדינה. וגם לא ממש מעכלת את האפשרות לגנוב רעיון ממישהו שהגיע אליו הרבה אחריך. לדתיים פתרונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התימנים: בחברה היהודית בארצות האיסלם, נהגה בפועל נשיאת אישה שנייה, וגם תופעת הפילגשות היתה מוכרת. עם זאת, יהודי שנשא אישה אחת, לא ראו בו בחברה היהודית כמי שיש לכפות עליו נישואים נוספים. הדבר היה נתון לרשותו ותלוי ברצונו. האפשרות לגנוב את רעיון המונוגמיה ממישהו שהגיע אליו הרבה לפני הנוצרים, הינה אפשרות שהפכה לעובדה היסטורית, וכלל לא צריך להיות דתי בשביל זה. כפי שכבר הרחבתי בראיות מהתנ"ך, רעיון המונוגמיה החל לחלחל ביהדות המקראית והתלמודית ומשם נאנס בידי אבות הנצרות היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שנראה לי קשה להמשיך ולרדת לרמת הגנון, אני עוזבת את הפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. תודי שאין לך מה לומר וזהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז, אין לך מה לומר וזהו. חבל שלא הפרכת אף טענה שלו, למרות שצפיתי לכל אורך הדיון בדריכות-מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא ראית שכל טענותיו מופרכות מלכתחילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא המקורות וההסברים שלו אמינים בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. מקורות והסברים למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכך שהמונוגמיה התחילה בכלל ביהדות המקראית ואומצה בידי הנצרות ומשם הגיעה לעולם המערבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהוא הראה איננו התחלה של מונוגמיה אלא הגבלה מסוימת של פוליגמיה. ויש להניח שעד המאה העשירית לספירה נהגה פוליגמיה בין היהודים, שאם לא כן לא היה צורך בחרם דרבנו גרשום. כיוון שהנוצרים התחילו את עניין המונוגמיה הישר מתחילת הספירה, פחות או יותר, קשה לי לראות איך ייתכן שהם חיקו בזה מישהו שנזכר להעלות אתל הרעיון כאלף שנה אחריהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתה של מונוגמיה הינה הגבלה מסוימת של פוליגמיה, כמתואר במקרא. הפסוק בבראשית ב' 24 - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, והיו לבשר אחד" - שימש בסיס לתפישה המונוגמית: קדושת הנישואין לאשה אחת. בשום מקום רציני לא מצאתי קביעה במסמרות כי המונוגמיה ראשיתה בנצרות. הצורך ב"חרם דרבנו גרשום" נועד עבור כל אלה שרצו בכל זאת במצבי הנוחות לחיי הגברים: פוליגמיה וביגמיה. זאת לאור העובדה שהתורה לא אסרה את הפוליגמיה במצוות לא-תעשה, ולא תבעה את הזוגיות, המונוגמיה, במצוות עשה. התורה הסתפקה בהצגת מערכת נרחבת למדי של איסורי עריות שהקטינה במעט את מגוון האפשרויות, וצמצמה את מספר הנשים הפנויות לנישואים וליחסי אישות עבור מי שעמד באיסורים אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי פז, עם כל ידענותך, ספר בראשית פרק ב' אינו מביא איזו חדשנות של דת ישראל. הפסוק שהבאת מתאר מצב כללי אצל בני האדם. אתה שוכח ברוב קינאתך לדת שראל, שגישת ישו היתה גישת רפורמה ביהדות. והיהדות דחתה את הגישה שלו. תלמידיו וממשיכיו (בעיקר פאולוס), הקימו דת חדשה ונפרדת שביטלה את העבדות והביגמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי על חדשנות הפסוק הנ"ל מבראשית, אלא רק ציטטתי משפט קביעה מתוך אתר ידע חשוב שקיים בעברית ואף קישרתי אליו תיכף ומיד. החדשנות של תורת ישראל בדבר המנוגמיה הובאה כבר בצורה מינימלית בפתיל הבא, ולא ראיתיך מגיב שם בדומה לכאן: תגובה 351010 הרפורמה הנוצרית ביהדות הבית-השני ביטלה את נוהגי הפאגאניות האלילית תוך אימוץ ניכר בעליל של ערכי היהדות ההיסטורית-המקראית והתלמודית כמו: מוסר בין אישי, מונוגמיה ועוד. על עצם הביטול של נוהגי ואמונות הפאגאניות, היהדות ידעה להוקיר טובה לנצרות (ראה למשל: http://www.notes.co.il/uripaz/11639.asp) ואילו על ניכוס ערכי הנצח שלה – תמשיך מצד אחד להוקיעה על עצם הניכוס ומצד אחר לברכה על עצם ההכרה ברעיונות היהדות הבסייסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת להחזיר את כתובת הדואר שלך, אדון פז. קשה לא לחייך למראה הנסיונות המגושמים שלך להופיע כאלמוני. מי שראה קרנף מנסה לקשור שרוכי נעליים בטח מכיר את ההרגשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה רואים קרנף מנסה לקשור שרוכים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה עובד סוציאלי וקרנף חולה מבקש ממך אישור למט''ב, הוא חייב להראות לך איך הוא מנסה לקשור אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מט"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה שלי מתמלאת באופן ריק. המכותב הנכבד ודאי יתקן ל''מתמלאת באופן ריקני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להווה ידוע לכל אייל מתחיל שכתובת המייל מופיעה אוטומטית, כך שכל הטענה שלך מגוחכת מיסודה. היית צודק לו רק היתה מופיעה כתובת הדוא''ל שלי תחת השם ''האייל האלמוני''. מה שקורה כאן בדרך כלל רק לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דרך להיפטר מכתובת הדוא''ל המופיעה אוטומטית, אבל כיון שאתה מדבר לא יפה (גם שכ''ג, שניכם) וגם אומר דברים לא נכונים, וכיון שאני אחת הגננות שגמעו תורה מפי מר משה קליין והנני גם אדם רע ואכזר - אייסר אותך בשבט חונכות ולא אספר לך כרגע מהי הדרך הפשוטה הזאת. ואדרבה - מצא לי מקום אחד בו מופיע ''האייל האלמוני'' עם כתובת הדוא''ל של שכ''ג. ההימור שלי הוא שלא תמצא. שכ''ג נפל במלכודת הזאת, אבל לא כ''אייל אלמוני'' אלא עם ניק אחר, הומוריסטי, ועכש''י - זה היה לפני שאתה היית כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה ידוע לכל אייל מתחיל על כתובת שנעלמה לפתע? איך מתרחש הנס הזה, ואיך זה קורה בסמיכות להופעתם של איילים אלמוניים עם מבטא רוסי כבד שמביעים את עמדותיו הידועות של אחד, מר פז? הבה נשמע אותך מכריז קבל עם שלא הגבת בתור אלמוני בכמה תגובות בדיון הזה בימים האחרונים (כולל אחת שהוסרה ע"י המערכת). בלי התחמקויות ובלי התחכמויות, נראה אותך מכחיש בלשון חד משמעית. הצורה בה אתה מיישם את "מדבר שקר תרחק" כבר מוכרת לכל באי האתר, אבל יהיה משעשע להפגש איתה שוב - רק אל תשכח את המעשה ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה כדי שלא תמצא את דרכך, חלילה, לאותו כבשן בו אבלה את הנצח שלי. העונש הזה כבד מדי אפילו לחוטא כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מתרחש? למשל, כאשר יש לך בבית מספר מחשבים עם חיבור לרשת, ובחרת להגיב באחד מהם, הפחות בשימוש עם רשת. מה שאירע עמי במקרה דנן. אגב, אין לי כל קשר לאיילים האלמונים שאתה מדמה בנפשך. הזיות רוח של שוטים למהדרין, שפי הגיהינום פעורה תחת פשיטות רגליהם, אלה שמרוב שקרים כבר אין להם רגליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזבן, בדאי. <מאחר וממך למדתי רעה שאין כל צורך להוכיח כלום, אז זאת תגובה מספיקה.> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זה העיקר, ולא הבנתם, כולכם, מה באמת חשוב: ראיתי באתר של אורי הפניה למאמר כאן, תוך ציון כי בדיון שבעקבות המאמר יש כבר למעלה מ-1800 תגובות. והנה עכשיו פועלים אנו, בע"ה ושכם אחד עם כותב המאמר - עד כי במהרה בימינו יוכל הכותב לציין באתרו כי בדיון למאמרו שבאייל הקורא יש למעלה מ-2000 תגובות! למעלה מ-2000! הזדרזו! עכשיו מובן, העניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מאמרים באייל את מכירה עם כמות תגובות בסדר גדול דומה? 4-5. בהחלט שווה לציון בבלוג של מי שמאמרו זוכה לכמות לא איכותית שכזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. יחסית לנצרות דהיום - כן. יחסית לנצרות של ימה''ב - לא בהכרח. ואגב, היהדות בארצות האיסלם הושפעה מהאסלם יותר מהרצוי בכל הקשור ליחס לנשים, ואני שולחת את המתעניינים (ואת אורי פז בפרט, עם השמצות הפמיניזם שלו) ל''ספר חוקי נשים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר חוקי הנשים. לא ספר חוקי נשים. עם הקוראים הסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועם הקוראות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקוראות צריכות לבקש סליחה. למה מי הן בכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בנצרות של ימה"ב היה קשה לנשים יותר מאשר ביהדות דאז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי שהיהודים היו מעלים מכשפות על המוקד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. למשל. נשים יהודיות לא הורשו אפילו להיות מכשפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר ''חוקי הנשים'' לרבנו יוסף חיים ה''בן איש חי'' מבגדד עוסק בדינים, מנהגים, מוסר וחידות לנשים. מה דופי שוביניסטי מצאת בספר זה נשגב מבינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהספר הוא מאת ר' יוסף חיים ה''בן איש חי'' ועוסק בדינים, מנהגים, מוסר וחידות לנשים, לא סותר את זה שהוא שוביניזם צרוף. ותמיד נורא נחמד שאומרים לנשים שזו ההלכה כשזו לא ההלכה, וסומכים על זה שהן בורות ולא מבינות. מחר או מחרתיים אקחנו מבית הורי, ואשלוף לכם פנינים משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר פה שהנשים בורות שלא מבינות דבר בהלכה ואיפה?! בינתיים הזכרתי כאן רק את נביאות ישראל הקדושות ואת נחמה ליבוביץ'. אפילו שאלתי אותך מה כתוב בספר הלז, כי אולי יצאתי מנקודת הנחה שאת מבינת עניין. בקשה/הצעה: הירגעי נא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה קטנה: לרגע לא התכוונתי שאתה אמרת שנשים בורות וגו'. ה"ותמיד נורא נחמד שאומרים לנשים שזו ההלכה כשזו לא ההלכה, וסומכים על זה שהן בורות ולא מבינות"1 שכתבתי, התייחס ל"חוקי הנשים", שזה קורה שם לא פעם ולא פעמיים. עימך ועם הקוראים הסליחה. 1 ספר חוקי הנשים עושה רושם שאכן הנשים בבגדד היו כאלה, רק שנורא לא יפה להנפיץ להן הלכות לא קיימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נועה, אנחנו מסתובבים סחור-סחור, את צריכה להוכיח את הטענות/העלילות שלך: תגובה 351569 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 351569 בפני עצמה מוכיחה את טענותיה. מה פתאום גבר כותב חוקי נשים? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |