בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 03/12/05 13:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאלה טובה. רק שבדרך כלל מיסיונריות דתית מתאפיינת בכפייה כלשהיא (אינקוויזיציה למשל), ברירה בין חיסול להמרה, שאיפה מובנית בתפיסה הדתית להמרת אחרים (שאגב איננה חלק מהיהדות העתיקה טרם זמננו), ולעיתים - מקור לרווח כלכלי/פוליטי לממירים עצמם. בעצם בבסיסה עומדת גם האכסיומה של "אנחנו צודקים והם טועים", או חמור מזה, "רק אנחנו צודקים, והשאר הם כופרים שאחת דינם למות, וישא"ק ". הבודהיזם לא ממש נוקט בעמדות אלה, יתרה מזו, מורים בודהיסטים בחלקם טוענים שניתן לתרגל בודהיזם ולהיות עדיין יהודי/נוצרי/אחר מאמין. אם מישהו מלמד את תורתו - שלשיטתו, בבודהיזם, מטרתה היחידה היא הקטנת סבלו של הפרט - האם זוהי בהכרח מיסיונריות? כאשר מישהו מרצה על זכותו של הפרט לחופש הביטוי/העיסוק/התנועה האם זו מיסיונריות? כשמישהו מרצה על התועלת בשימוש באקמול/קולדקס/פרוזאק להקלת סבלם של החולים, או התועלת בתהליכים פסיכולוגיים/דינמיקה קבוצתית/AAA לשיפור איכות חייו של הפרט, האם זו מיסיונריות? כשמישהו מרצה על מתמטיקה בקורסים פרטיים, על מנת לשפר את ציון הפסיכומטרי של תלמידיו, ובכך להגביר את סיכויי ההצלחה וההשתכרות העתידיים שלהם - האם זו מיסיונריות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים שהפריעו לי עד היום אצל כל, או רוב, ה"מורים הרוחניים" ששמעתי וקראתי, בין אם מפורסמים או "קטנים" ואלמוניים יחסית - זה שהם תמיד, נדמה לי שללא יוצא מן הכלל - מדברים על כמה ש"צבירת נכסים" ו"צבירת כסף" אינם מביאים אושר ואפילו גורמים נזק. זה באמת נכון, אבל מהדיבורים שלהם אפשר לחשוב ש*כל האנשים* עסוקים בצבירת כסף. על מי ואל מי בעצם הם מדברים? והרי רובנו בסך הכל נאבקים מאבק יומיומי קשה על סיפוק צרכים סטנדרטיים, ואצל רבים מאיתנו זה כולל גם, למשל, את הצורך לממן תרופות וטיפולים רפואיים, טיפול בהורים זקנים וכו' - ולעולם לא נגיע למצב של "צבירת נכסים", כערך בפני עצמו. כמה מאיתנו מתעוררים בבוקר רק ע"מ לטלפן לברוקר שלנו ולתת לו כמה הוראות, ואח"כ ללכת לים או לבריכה או למקומות בילוי? - מספר זעום ביותר, לא? כך שרובנו, להוציא שכבות מסויימות, מצומצמות מאוד - אין צורך מיוחד להטיף לנו את הלקח החשוב הזה ואין לו נגיעה לחיינו הממשיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללקח הזה יש נגיעה לחיינו הממשיים, מאחר ורבים מאלה שאינם במצב "צבירת נכסים"1, חלק גדול מסבלם הנפשי נובע מקנאה בעשירים מהם והרגשת נחיתות שהיא מאוד ממשית עבורם. לצורך הענין, אלה שאינם על פת לחם, אבל נוסעים בסובארו בן שבע, ויש להם מחשב פנטיום בעל 2GHZ בלבד, עדיין סבלם (של חלקם, כמובן לא של כולם) רב מאחר שיחסית לסביבתם רמת החיים שלהם נמוכה. ברמה פחות יומיומית ויותר פילוסופית, הטענה שצבירת כסף אינה מביאה אושר באה להראות, שאם אתה חושב שאתה לא מאושר רק בגלל שחסרים לך X שקלים בבנק, Y אינצ'ים בטלוויזיה, Z סמ"ק במנוע של הפורשה שלך ו-W דונם בחצר הפרטית שלך - אתה כנראה טועה. 1 כמובן אין כאן התייחסות לאיש מהמשתתפים בדיון באופן אישי 2 או רחמנא ליצלן, נטולי מחשב כלל ולכן סובלים רבות מאי יכולתם להשתתף בדיוני האייל הקורא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על דברים כמו (2) שלך מוטב לא לדבר. יש סיוטים שמן הראוי לקבור אותם עמוק באדמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבורה בעודך בחיים היא כנראה אחת משלוש צורות ההמתה הגורמות את הסבל הרב ביותר, עם וללא הלפטופ האהוב שלך למראשותיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי לפטופ <בכי תמרורים>. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, ממילא זה נראה לי לא כל כך נוח בתור כרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה נכון. באמת הגיעה העת להמציא כרית רב-שימושית שיכולה לתפקד גם כלפ-טופ (ואם זה לא מוגזם - גם כעוזרת בית, עניין חשוב בפני עצמו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או הפוך - עוזרת בית שגם מנקה וגם מריצה חלונות, ושמוכנה לתפקד גם ככרית לעת מצוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי הרבה פחות שימושי, אלא אם כן מדובר בעוזר בית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שטיפה נסחפת אם אתה משווה בין לימוד מתמטיקה לפסיכומטרי ובין בודהיזם (האם מי שמלמד מתמטיקה לפסיכומטרי אומר לתלמידים איך לדעתו הם צריכים לחיות?) אבל באופן כללי אני מסכים עם ההבדלה שלך בין מיסיונריות "בכפייה" ומיסיונריות "ידידותית" יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן טיפה... אבל הרי גם אם שיעור מתמטיקה זה קצת קיצוני, לפחות בשיעורי חברה, שלא לומר פסיכולוגיה, נוטים (אני מקווה) לפחות לדבר על איך כדאי לחיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |