בתשובה ליהונתן אורן, 10/12/05 9:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני חושב שתמיד יש "אמת" אבסולוטית. אפילו בפיזיקה ייתכן קיומן בו-זמנית של שתי תיאוריות הפוכות וסותרות, המתארות אספקטים שונים של המציאות. במדעים פחות מדויקים כגון מדעי החברה, בהם לא ניתן לתאר באופן מדויק את המציאות (המכלול), טבעי שיהיו ייצוגים שונים והסברים שונים לכל דבר. הטענה שלי היא שכל עוד הרקע האישי של החוקר לא משחק תפקיד בתיאוריה או בתזה שהוא מציג, התיאוריה שלו אובייקטיבית, וזה מה שחשוב. הפוסטמודרניסטים טוענים שאין כזה דבר תיאוריה אובייקטיבית, ולעזאזל עם האובייקטיביות (דמיין קישור לראיון עם אילן פפה). בניגוד לפוסטמודרניסטים, אני מאמין שניתן לקיים מחקר אובייקטיבי, כל עוד הרקע של החוקר והמכלול לא משפיעים זה על זה (או שההשפעה קטנה יחסית או מנוטרת). ברגע שהחוקר לא אובייקטיבי, המהימנות של המחקר שלו יורדת, וזו ההטיה שדיברתי עליה. חוקרים חסרי הטיה יכולים להתווכח שנים על תיזות סותרות, ואין עם זה כל בעיה, מכיוון שהעדר הטיה לא גורר קיום או הסכמה על איזושהי "אמת אבסולוטית". גם הוויכוחים המתמשכים בין הארכיאולוגים על מרד בר-כוכבא אין בהם כל רע, כל עוד הם וויכוחים אובייקטיביים. נראה שהפוסטמודרניסטים בוחרים בפתרון הקל – להתעלם לחלוטין מההטיה של החוקר. האלטרנטיבה היא להכיר ב*עובדה* שמחקר שנכתב ע"י חוקר מוטה (אילן פפה) פחות רציני ממחקר שנכתב ע"י חוקר פחות מוטה. אבל הכרה זו תגרום לפיחות במעמדם המקצועי של יותר מדי חוקרים פוסטמודרניסטיים ולא מעט חוקרים שאינם פוסטמודרניסטיים... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"נראה שהפוסטמודרניסטים בוחרים בפתרון הקל – להתעלם לחלוטין מההטיה של החוקר. האלטרנטיבה היא להכיר ב*עובדה* שמחקר שנכתב ע"י חוקר מוטה (אילן פפה) פחות רציני ממחקר שנכתב ע"י חוקר פחות מוטה. אבל הכרה זו תגרום לפיחות במעמדם המקצועי של יותר מדי חוקרים פוסטמודרניסטיים ולא מעט חוקרים שאינם פוסטמודרניסטיים..." מה? אחד מהשיעורים הראשונים ב'שיטות מחקר איכותניות' (שם קוד, לפחות איפה שאני למדתי, לשיטות מחקר פ"מ) זה חשיבות הרפלקסיה, ושכל חוקר צריך להיות מודע, *ולדבר*, על הנקודה ממנה הוא בוחן את המציאות. דווקא המחקרים הפוזיטיביסטיים-סטטיסטיים הם אלו שאינם מאפשרים לחוקר להיות מודע לעמדתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהיה מעט יותר מדוייק – הפוסטמודרניסטים לא מקבלים את הגישה שמחקרים בעלי הטיה אישית ראויים פחות ממחקרים חסרי הטיה אישית. הם מאמינים שההיפך הוא הנכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. אני מעתיק מהתגובה שלי למעלה את אחד הקריטריונים של עדי אופיר: "אין פרוצדורת שיפוט תקפה א-פריורי. *לא שאין בנמצא טיעון רציונאלי או נוהל רציונאלי של בחירה בין טענות מתחרות*, אלא שאין בנמצא פרוצדורה קבועה שתבטיח את הרציונאליות של הטיעון או נוהל הבחירה בכל סיטואציה אפשרית. הביקורת הפוסטמודרניסטית נוטה לראות את המאמץ למצוא הליך סופי כניסיון להפעלת כוח במסווה של רציונאליות". הפוסטמודרניזם לא טוען שכל טענה טובה כמתחרתה, אלא שצריך לראות כל טענה בקונטקסט שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמה זה שונה מטענתך המקורית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה הבהרה מסויימת של טענתי המקורית. טענתי שמחקר מוטה פחות טוב ממחקר לא-מוטה, וכתבתי שהפוסטמודרניסטים מתעלמים מההטיה. דרומי אמר שהחוקר הפוסטמודרניסט מודע לנקודת המוצא ממנה הוא מנתח את המציאות. לכן הבהרתי את כוונתי שהפוסטמודרנסטים אינם מתעלמים מההטיה אלא מהמשמעויות של מחקר מוטה לעומת מחקר לא מוטה, מכיוון שהם אינם שופטים מחקרים עפ''י מידת האובייקטיביות כמו שאני שופט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ודאי נכון. מבחינתם כל חוקר צריך להתייחס בין השאר לחלקו האישי המחקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפוסטמודרניסטים לא כך כך מתעניינים ב''הטיות'' במובן הזה. הטיה היא עניין של החוקר הפרטי, ''הגיבור'', בעוד שהפוסטמודרניסטים מתעניינים ב''שיח החברתי'' שיוצר את הגיבור והגיבור מייצג אותו ופועל בתוכו. אני לא חושב שפוסטמודרניסטים יתנגדו בהכרח לשימוש שלך במושג ''אובייקטיביות'', כל זמן שאנחנו מכירים בכך שהוא חלק מהשיח. הדברים שלך מעניינים, אבל (אם אני מבין אותך נכון) הם נמצאים על מישור אחר מזה של הפוסטמודרניזם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |