בתשובה לשוקי שמאל, 24/12/05 14:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי את את החלק השני של דבריך. מהו עניין המעברים? מה בדיוק היית רוצה? שישראל תשאיר בידה את הפיקוח על המעברים? מדוע שלא נדרוש לשמור על המעברים בין סוריה ללבנון? עוברים שם טרוריסטים ואמל"ח. זה כמו ה"ברכה" היהודית שמאחלת שיפלו לך כל השיניים ותשאר שן אחת לכאבים. ניתקנו מעזה? אז צריך להפסיק את הניסיונות לשלוט על עזה; יש פעילות של טרוריסטים בסיני; בואו ונשתלט על סיני. הגיע הזמן שנכיר במגבלות שלנו ונפעל בהתאם להם. הרי לא נמנע את הקסאמים על ידי סגירת עזה וגם לא הברחת טילים משוכללים יותר. מה שאנחנו מצליחים הוא לחזק את היסודות האיסלאמיים . בקשר לאמריקאים בויאטנם; זה שברברה טוכמן אמרה משהו אינו אומר שזה היה דבר חכם. השיתוק שאחז בממשל האמריקאי היה הדבר הטוב ביותר שקרה לו בתקופה ההיא. השיתוק עצר את האקטיביזם האידיוטי שלו. אם לא היה שיתוק, היו האמריקאים יוצאים להגן על כבודם וזוכים בעוד שנה מכובדת של מלחמה. נדמה לי שלא היה כאן שום שיתוק; האמריקאים, כמו כל סוחר טוב בבורסה, ידעו שהגיע הזמן לחתוך הפסדים ומהר. בלי זה ההפסדים יהיו הרבה יותר גדולים. הרשה לי להניח-לנחש- שהיו בין אלו שהיו ממונים על הכוחות האמריקאים בויאטנם כאלו, שניצלו את השיתוק ושלפו את ארה"ב מויאטנם במהירות האפשרית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאתה נחוש בדעתך לחזק את הטענה שהשמאל לא יפסיק לוותר עד שנוכל לחזור ללודז'. א. לגבי טוכמן, לרגל דבריך, פתחתי שוב את "מצעד האיוולת" ונראה שנכשלתי בטעות מביכה. בעצם טוכמן רק ציטטה את קיסינג'ר "התמוטטותו של התהליך הדמוקרטי שלנו" והתנגדה לדבריו בחריפות, כך שאתה יכול להניח לה ולהעביר את דבריך אל הנרי קיסינג'ר - טיפש ידוע אחר. ב. בוייטנאם מאז ראשית שנות ה-70, לא היה כח קרקעי אמריקאי של ממש והפיכת התהליך של פינוי הגייסות מוייטנאם לא היתה אופציה בכלל. מה שקרה תוך כדי פרשת ווטרגייט ולאחריה, הוא שהקונגרס סגר לגמרי את ברז ההקצבות למדינות הודו-סין, מה שחיסל בעצם את מדיניות החוץ של ארה"ב באיזור. ב-1975 במהלך ממשלו הכושל של פורד ששותק ע"י שלטון הדמוקרטים בקפיטול, האפשרות להגיש סיוע חרום (כספי) לוייטנאם המתפוררת אפילו לא נידונה והממשל היה חלש מדי מכדי להורות על סיוע אוירי וימי שיכל למנוע את נפילת וייטנאם. אני רק יכול לנחש שאתה בודאי כבר תמצא סיבה מדוע אנו צריכים לשמוח אם ארה"ב תבטל את הסיוע הכלכלי לישראל ומצריים. ג. בקשר למעברים אין בדעתי להציע שום דבר, משום שעושה רושם שכל מה שהציבור יודע בעניין הוא דיסאינפורמציה (נטען לאחרונה שבכלל לא היה הסכם בעניין המעברים). אני מבין שאליבא דאיציק ש. התגובה הנכונה להכנסת קטיושות לעזה דרך מצריים, צריכה להיות הפסקת החיסולים והזרמת דלק רקטי לרצועה. אפשר להבין דרישה מממשלת ישראל להבחין בין מה שניתן לעשות לבין מה שאינו ניתן. אבל איך צריך להבין דרישה לא לעשות שום דבר? ד. אני מבין שישראל צריכה להשלים בשמחה עם ירי יומיומי לתוך גבולותיה, כאשר העיקר הוא לא "לחזק את האיסלמיסטים" ולהבטיח את המשך שלטונם שאינו שלטון של המוכתר אבו-מאזן ושל ראש הכנופיות ברגותי. יש לי חדשות בשבילך: אני אישית מעדיף את שלטון החמאס ברצועת עזה ע"פ המשך שלטון הקלפטוקראטיה הפאתחית כאשר החמאס והג'יהאד בעצם מנהלים את המאורעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א+ב. אינני חושב שפוליטיקאים הם טיפשים. גם ברברה טוכמן איננה טיפשה. היות שקיסינג'ר לא היה ואיננו טיפש, לא נשאר לי אלא להניח שהוא רצה להאשים מישהו בהתמוטטות דרום ויאטנם. דוקא זה היה רגע חכמתה של הדמוקרטיה האמריקאית ולא התמוטטותה; הפוליטיקאים החליטו שהגיעה העת לחתוך הפסדים. היה ברור להם שדרום ויאטנם אינה קיימת ללא נוכחות צבאית אמריקאית. לכן למרות שקיבלו תדמית של בוגדים בדרום ויאטנם, החליטו לקצר את יסורי הגסיסה ומילוי החבית ללא התחתית בכסף של משלם המיסים האמריקאי. ג+ד. מה בדיוק אתה מציע? לחזור לעזה? להשתלט על ציר פילדלפי? להקים צעקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה"ב כבר הצילה את דרום וייטנאם פעם אחת ב-73 בערך ע"י פעולה אוירית וימית, כמעט ללא נוכחות של כוחות קרקע. חשוב, מה היה מצבה של ישראל, אם בתחילתה של מלחמת יוה"כ ארה"ב היתה מחליטה לקצץ בהפסדיה ולהטיל וטו על הרכבת האוירית לישראל. חשוב בעיקר על ההשפעה המוראלית של צעד כזה. אני לא פוסל השתלטות מחדש על ציר פילאדלפיה והטלת מצור ימי על הרצועה. התנגדתי לנוכחותם של סהרורים חובבי וילות צמודות קרקע בשטח שגררו את צה"ל אחריהם כמשכוכית המובילה את העדר. אין לי בעיה עם נוכחות צבאית ישראלית בשטחי הרשות ע"פ בחירה חופשית של השלטון בישראל. למעשה איני חושב שזהו צעד נבון כרגע. נראה לי שאפשר להשתמש בצינורות דיפלומטיים כדי לחנוק את הרשות כספית עד שתקיים מה שהבטיחה אם הבטיחה. אם הדבר יגרום להתמוטטות הרשות, ההפסד אינו גדול מדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |