בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 22/09/01 16:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מקשיב לאום כולתום, פיירוז והאחים רחבאני? וואו! |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האחים רחבאני ופיירוז לא עומדים בנפרד. עסי רחבאני, בעלה של פיירוז, היה מלחין לה את השירים, ומנסור אחיו היה מחבר את המילים. אחרי מותו של עסי החל זיאד, בנה של פיירוז, להלחין לה שירים במקום אביו. אני לומד ערבית כבר כמה זמן, ודרך הלימודים שלי יצא לי, למזלי, להכיר את הזמרות המצוינות האלו (יש גם רבים אחרים - מרסל חליף, לדוגמא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך חשדתי בכשרים (מה שכתבתי היה מתוך התקף קליל של אי אמון) ועל כך- התנצלותי. אני לא מקשיבה למוסיקה ערבית אבל מהמעט שידוע לי, המוסיקה של אום כולתום ופיירוז נחשבת למוסיקה ערבית קלאסית , לעומת הפופ הערבי (שממלא את תחנות הרדיו, ושההקשבה לו נפוצה יותר). כלומר, אולי המוסיקה המזרחית בארץ עדיין נחותה ממה שיש אצל השכנים אבל יהיה נכון יותר להשוותה לפופ הערבי, ולא לגבהי אום כולתום, לא? וסתם מתוך סקרנות, כשאתה מקשיב לאום כולתום, כמה זמן אתה "מחזיק מעמד" (לא הבטוי הנכון כי אתה נהנה, אבל אין לי בטוי אחר כרגע). השירים שלה אורכים שעות, וכל הרבעי טונים הקטנים האלה... מתאים יותר לראש של חשיש/אופיום מאשר לראש הספידי יותר הטפוסי לימינו, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה את צעדי הראשונים מאוד בהאזנה למוזיקה ערבית. הנסיון הראשון שלי היה עם אום כולתום, ביצירתו של מוחמד עבד-אל-וואהב "אנת עומרי" (אתה חיי). בהקלטה שיש לי מדובר על יצירה באורך של שעה (והדיסק, מעשה שטן, לא מחולק לקטעים בכלל - אבל הוא בכלל עושה רושם פירטי משהו). בכמה שמיעות הראשונות אכן לא מצאתי את ידי ורגלי. המפתח היה כשמצאתי (באינטרנט) את מילות השיר (בערבית, בתעתיק ללטינית ובתרגום). בשמיעה הבאה כבר התבהר המבנה. ויש מבנה: לא מדובר בגוש מוזיקלי אחד ארוך של שעה. יש חלוקה ברורה לפרקים (על-פי בתי השיר - לכן העניין התבהר ברגע שקראתי את הטקסט תוך כדי האזנה), עם פזמון חוזר. למעשה, יש יחסית מעט משפטים מוזיקליים, שכל אחד מהם מושר/מנוגן פעמים רבות. למעשה, יש משפט מוזיקלי אחד לכל שורה בטקסט - יש 18 כאלה, לא כולל חזרות, ויש עוד שלושה קטעי נגינה בין הבתים. (בעצם שורה אחת, בשיאה הדרמטי של היצירה, מופיעה בשני לחנים שונים לחלוטין). אה, כן: מדובר ביצירת מופת, סוחפת ומרגשת מאין כמותה. כאמור, אני עדיין טירון בתחום, ואין טעם שאערוך אבחנות מלומדות. אני כותב את ההודעה הזו כעידוד לכל מי שאוזניו פתוחות, ושאולי רצה אבל פחד, לנסות. אפשר לבד, ולא צריך הכנה מוקדמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום ירדן. גם אני מוצאת את עצמי לאחרונה מגלה את הקסם שבמוסיקה הערבית. האם תוכל להפנות אותי לאתר בו מצאת את התרגום? תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תרגום כנראה די רע, אם עוד לא כתבתי). יש שם גם לינק לטקסט בערבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את הכתבה. אני לאחרונה מוצא את עצמי נמשך לשפה הערבית בכלל. ובדיוק בשניות אלה אני שומע אום כולתום ברקע ואוכל את עצמי על זה שאין לי את הטקסט של (לא משנה איזה שיר) כדי להבין יותר לעומק.. בקיצור אני אשמח לקבל (אם אפשר כמובן) את מילות השיר שיש ביידך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוגל לשרותך: חיפוש "inta omri lyrics" הביא אותי ל ובו המילים בתעתיק לטיני ובאנגלית, וקישור ל עם המילים בערבית. ואתה יכול, כמובן, לחזור על התרגיל עם כל שיר אחר שלה. בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקף קליל של אי אמון? מוזר. למה שארצה לשקר בנושא הזה? אום כולתום ופיירוז פופולריות במידה עצומה בעולם הערבי, ואי אפשר להשוות את הפופולריות הזו לאהדה הקלושה שמקבלים יוצרים איכותיים כאן ובמקומות אחרים. השאלה היא לא מי נחשב קלאסי ומי לא, אלא מה הביקוש לאומנות איכותית. אום כולתום קשה יותר לעיכול מפיירוז. שני הדברים החשובים ביותר כשמאזינים לה הם הבנה, בסיסית לפחות, של השפה הערבית, והרבה סבלנות. אין ספק שהמוסיקה המסחרית המודרנית דפקה לנו את הראש בצורה משמעותית: כיום רק מעטים מסוגלים להאזין לקטע מוסיקה שארוך משמונה דקות. ובכל זאת, ברגע שמתרגלים לכך שהשיא של הפיסה המוסיקלית לא צריך להגיע אחרי דקה אלא יכול להגיע גם אחרי ארבעים דקות, אז אפשר להאזין לאום כולתום בצורה נכונה. פיירוז יותר פשוטה, אבל גם השירים הטובים ביותר שלה ארוכים מדי בשביל הסבלנות המערבית. זאת, אפילו שדווקא השיר האהוב עלי, "שאדי", מצליח לדחוס אינסוף עצב ויופי בתוך שתיים וחצי דקות. אם מישהו מעוניין, אני יכול לתרגם את המילים, למרות שבלי המוסיקה והקול של פיירוז זה לא יהיה אותו דבר. עדיין לא דיברנו על זמרות טובות אחרות, כמו ג'וליה בוטרוס, שידועה כאן בארץ בעיקר בתור זו ששרה את "וין אלמלאין" - "איפה המיליונים". אבל זאת, אולי בפעם אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האי אמון לא היה מהסוג הכבד והחשדני... אבל כן הופתעתי. אולי כי עד היום האנשים (הבודדים) ששמעתי מדברים על אום כולתום היו אנשים שגדלו עם ועל מוסיקה ערבית. אני רגילה ליצירות ארוכות, אבל גם הן מחולקות בד"כ לפרקים קצרים ובינוניים באורכם. ויש מבנה ברור, התפתחות וכו'. ואילו כשניסיתי להקשיב לאום כולתום זה לא כל כך הלך. הבעייה היא לא אורך היצירה אלא האופי האחר לגמרי של המוסיקה. (מתברר ממך ומירדן שצריך להבין את המלים כדי להתחיל לגלות את המבנה המוסיקלי. זה מעניין. האם יש גם מוסיקה ערבית "מופשטת"?) בכל אופן, מה שניסיתי לומר בתגובה הקודמת היה שאולי לא נכון להשוות בין המוסיקה המזרחית שנוצרת בארץ לבין אום כולתום. כי זה יהיה כמו להשוות בין יוצר פופ או רוק לבין מלחין קלאסי. אבל אולי אני טועה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צריך להבין את המילים כדי להתחיל לגלות את המבנה המוסיקלי". לא זו היתה כוונתי. היכולת לעקוב אחרי המילים עזרה לי מאוד, פשוט ברמה של לראות חלוקה לבתים, ובעיקר לדעת מתי היא חוזרת על השורה שהיא כרגע שרה. להערכתי אפשר היה לעשות זאת בכלל בלי *להבין*, אם כי לא ניסיתי (והייתי יכול בזמנו, כי הידע שלי בערבית קלוש ביותר). מכל מקום, אולי חלוקה סבירה לרצועות בדיסק היתה משיגה כמעט את אותו האפקט. אגב, במקרה שלי "התחברתי" הרבה יותר בקלות, כבר מהשמיעה הראשונה, לקטעי הנגינה שבין הבתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש שם הפסקות שיאפשרו חלוקה לרצועות בדיסק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביצירות קלאסיות (דוגמה בודדת שיש לי: "פולחן האביב" לסטרווינסקי) כבר ראיתי שמחלקים גם איפה שאין הפסקה, כנראה בגלל שהמלחין הגדיר ששם מתחיל קטע חדש (ומחובר לקודמו). ב"אנת עומרי" אין בעיה כזו: יש הפסקות ברורות (שבהם הקהל מוחא כפיים), שמאפשרות חלוקה ל-5 רצועות, או 7, או קצת יותר (אם ממש רוצים, אבל לא כדאי). מסקרן אותי אם יש דיסק "רשמי" יותר מזה שיש לי, והאם שם יש חלוקה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוקת רצועות בדיסק לא אומרת בהכרח הפרעה לרצף השמיעה, ניתן לתכנת את תהליך הצריבה כך שהמעבר יהיה חלק לחלוטין. בהופעות חיות נהוג לשים את קטעי מחיאות הכפיים בספירה אחורנית שלפני התחלת רצועה חדשה (במקום שתי שניות השקט המסורתיות), כך שאם מתחילים לנגן את השיר לא שומעים אותן, אבל אם שומעים את הדיסק ברצף הן ממלאות את החלל שבין השירים. כל עניין צריבת הדיסקים והאפשרויות השונות שניתן לעשות איתם הוא עסק מרתק ומעניין למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"מועדון הלבבות השבורים של הסמל פפר" של החיפושיות המעבר משיר הנושא (טרק 1) ל"עם מעט עזרה מידידי" (טרק 2) הוא חלק לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני יש בתקליט הזה מעבר חלק לגמרי בין כל שיר לשיר שאחריו, למעט כמובן המעבר בין השיר האחרון בצד הראשון לשיר הראשון בצד השני של התקליט המקורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[הערה: תגובה זו מכילה מידע טכני מפיו של אוטודידקט בתחום] אני יודע על שתי דרכים חוקיות אפשריות ליצירת אפקט שכזה: - הגישה הבדלנית: ביטול מוחלט של רצועת ההפרדה בין הטרקים השונים (רצועה שמתחילה מתחילת הטרק עד לנקודה שנקראת Index 0, ובה אמור לספור הנגן את הזמן אחורנית). - הגישה ההשתלבותית: מילוי רצועת ההפרדה הנ"ל במוזיקה, במקום בשקט המסורתי, ובכך ליצור אפקט של רציפות. האפשרות הראשונה הינה יותר "אלגנטית" ומקצועית, אבל יש לה חיסרון, משום שנגנים מסויימים מוסיפים מיוזמתם שתי שניות של שקט כאשר הם מזהים שאלו לא קיימות בדיסק עצמו (נוהג פסול, לטעמי, ואינני יודע אם הוא עומד בתקן הבינלאומי של תקליטורי אודיו [או שמא דיסקי שמע?] שנקרא "הספר האדום"). אני מעריך שטכנאי הקלטה ועריכה דיגיטלית שמתעקשים לעשות עבודתם כהלכה שוקלים את שתי האופציות, ומחליטים בהתאם למה שישקף את רצונו של האמן באופן השלם והנאמן ביותר למקור. הערת צד היסטורית: מקורה של רצועת ההפרדה הוא בשטח החלק (פיזית) שבין רצועות בתקליטי הויניל הזכורים בחיבה, כיום אין לכך הצדקה טכנולוגית או אחרת. פתאום נזכרתי באפשרות נוספת להגדרת קטעים שונים על גבי דיסק, מבלי לחלק אותו לרצועות: אלמנט האינדקסים. ארחיב על כך אם מישהו ירצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתאי, זכור לי מילדותי, בימים בהם ערוץ 1 היה מדורת השבט, תכנית דרישות שלום בערבית (שבת אחר הצהרים, נדמה לי) ששיר הנושא שלה היה של פיירוז, שיר סוחף, יפהפה וכואב שהמילים היחידות שהבנתי בו היו איבני וסלאם. אתה יכול לתת לי בבקשה פרטים נוספים? את המוסיקה היפהפיה לצערי איני יכולה לתאר כי לדאבוני איני יודעת תווים, וזאת בהנחה שאת הסלסולים האלה ניתן בכלל לכתוב בתווים הקונוונציונאלים. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבחנה שאת עושה מעניינת. אום כולתום נהגה לשיר את שיריה בהשפעת אופיום. האם את חושבת שזוהי גם הדרך הנכונה להאזין לה? מובן שזוהי רק מטאפורה מצידך, ואני משתמש בה כפשוטה, אבל בחרת להשתמש בדימויים פרמקולוגיים ולא תחבורתיים, לדוגמא ("השירים מתאימים יותר לראש 'סוס ועגלה' ולא לראש מכוניות הטורבו המאפיין את ימינו"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להקשיב לה פעמיים, פעם בלי אופיום ופעם עם, ואודיע לך... מה שכן, בסרטים המצריים רואים הרבה פעמים גברים שמקשיבים לזמרת תוך מציצת נרגילה. אבל אולי זה סתם טבק? בכל מקרה ברור שהקשבה למוסיקה במצב מעושן היא חוויה שונה לגמרי מאשר במצב של פיכחות (שונה, אך לא בהכרח נכונה יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אום כולתום, העידה בעצמה על עצמה כשנשאלה פעם - מה את מעדיפה , שיר ארוך או קצר? ( לאום כולתום יש גם יצירות קצרות מאוד) את התשובה הבאה: את המוזיקה אנו עושים לפי תקליטים, ובהם הזמן מוגבל. אם תשמע את היצירה המקורית בתקליט תוכל לגלות שהיא הרבה יותר קצרה מזו המוכרת, אולם על הבמה אנו נתונים לרצון הקהל וכנועים לו ואין אני חוששת שהשיר יתארך ויהיה חסר טעם שהרי הקהל הוא הטעם והמשמעות האמיתית בעבור השיר. ואכן היא היתה אומן נאמן לקהל ששומר לה אמונים עד היום, למרות שהיא מתה כבר מעל שלושים שנה, קולה עדיין חי ונושם לכל מי ש ״ רק מתחיל" לשמוע אום כולתום הייתי ממליץ לשמוע בהתחלה באמת לחנים של עבד אלוהאב כמו hazihi laylati, laylat hob, inta omri,Amal hayati . Alf Laila של בליג חמדי Min agli eynayka ומשם ל al atlal של סונבטי ומכאן והלאה תנווטו לבד - ישנן אלפי הקלטות שונות שלה אפילו לאותם שירים יתכנו אפילו עשרות ביצועיםטיפ שלי - למרות שקולה חוצה את גבולות הרגש והשפה כדאי לדעת כמה מילים בערבית או אפילו לחפש תרגום ברשת למי ששומע בפעם הראשונה ו... למי שרוצה להאזין לאום כולתום היא משודרת בקול ישראל בערבית כל יום בין שש וחצי לשבע וחצי בערב. האזנה ערבה סמיר |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |