בתשובה לנועה ו, 12/01/06 21:33
לעג לרש 360766
ממספר סיבות לא אכנס איתך כאן וכעת בהתדיינות תלמודית, מרתקת ככל שתהיה. אבל דווקא את המקורות המדויקים שציינת (ראש השנה ובבא בתרא) לומדים בעולם הישיבות התורניות והתיכוניות, ולמיטב הבנתי סוגיות מורכבות ומרתקות אלה מחדדות את החושים המוסריים העדינים של נפש האדם בכל הנוגע ליחסים שבין האדם לסביבתו. כאשר אתה יוצא החוצה מדלת אמות הישיבה, ל''עולם הגדול'', אתה רואה את הפער הזועק לשמים בין העדינות לה הורגלת לבין הגסות לגווניה (שלא בהכללה, כמובן. כי כאלה יש גם כאן וגם כאן. אלא שברמה היחסית-הרווחת הדברים אמורים).
לעג לרש 360767
אני חושבת שראינו שהחושים מחודדים כל כך שהם מתבייתים רק על נקודות כ''ך קטנות שאי אפשר בכלל לראות אותם והם לא רואים את העולם הגדול של האדם וחברתו
לעג לרש 360769
איפה ראינו? אצל מי ראינו?
לעג לרש 360772
זהו. שאני לא סבורה שהלימוד מחדד את החושים המוסריים והעדינים.
אבל זה מאוד אינדיבידואלי. יש אנשים, כמוך, שזה יוצר אצלם את זה. יש אנשים שלא.
אני חיפשתי (ומצאתי) דברים אחרים בתלמוד. ואני חושבת שהתלמוד זה דבר מדהים.
אבל אני לא רוחנית, ואני לא מחפשת חידוד חושים.
כל היקום משפט 361266
נכון שהתלמוד מראה על יכולות חשיבה והפשטה ראויות להערכה, אבלמ צד שני אפשר גם לראות את הקורפוס ההלכתי כביטוי ה''פואטי'' של ביורוקרטיה אודיולוגית דוגמטית שמצאה את עצמה במצב בו החיטוט המתמשך והאינסופי בחיי האדם גורם למעשה לייבוש ולסחיטת כל לשד של אנושיות. המאמץ הבלתי פוסק להחיל לגליסטיות על כל אספקט של החיים, יהא זה הטריביאלי, הבנאלי, הסתמי, היומיומי, הבסיסי ביותר, מעקר כל חום אנושי של ספונטניות ואקראיות. המאמץ להכיל את חיי אנוש בקופסא שכלתנית-חוקית-טקסטואלית (הכוללת כמובן מערכת שלימה של אכיפה ורציונליזציה) שמתעלמת מעובדה שלרגשות ואינסטינקטים האנושיים-חייתיים יש תפקיד עיקרי הנותנים לנו את ''טעם החיים.''
מילה בסלע (עניין כואב למדי, כבר אמרנו) 361406
אני מקוה שזכרת לברך ''שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך'' לפני ששיגרת את ההודעה.
כל היקום משפט 361498
אם אינני טועה, היהדות תמיד סלדה מאינסטינקטים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים