בתשובה למיץ פטל, 23/09/01 16:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנא הוכח שאחוז הנפגעים בתאונות דרכים משום שעמדו באוטובוס או ישבו בו ללא חגורת בטיחות הינו גבוה משיעורם בקרב כלל אוכלוסיית הנפגעים בתאונות דרכים. עד שלא תעשה זאת, דבריך בנושא זה יישארו בגדר ספקולציה פרועה וחסרת בסיס שעדיף שלא היתה נכתבת כלל. טוב נו, אתה לא באמת צריך להוכיח לי שום דבר, אבל ככה אתה נשמע בזמן האחרון יותר ויותר וזה מתחיל קצת לעצבן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההערה, עלם-חמודות. לקחתי אותה לתשומת לבי. כדי לא להתעצבן, אפשר פשוט לא לקרוא תגובות שלי (אני משער שיש יותר מאייל עצבני אחד שנוקט גישה זו). אפשר גם שלא אכתוב אותן (מה שעשיתי למשך כמה ימים, עד ה-11 בספטמבר). ובאופן כללי... הממ... ישנם סוגי דיונים שמבוססים במידה רבה על עובדות (דיונים בשאלות מוסריות, לדוגמא, אינם כאלה), ובדיונים כאלה ישנם לפעמים טיעונים שליבם הוא איזושהי עובדה. כשאני נתקל בטיעונים כאלה ("ישראל מצטיינת כיצרנית נשק", "ב'לאשה' מופיעות רק נשים חסודות עם שביס"), עומדות בפני כמה אפשרויות: לקבל אותם (האפשרות המיועדת לעצלנים, אך לא לסקרנים. בהיותי גם עצלן וגם סקרן, אני בוחר בה פעמים רבות), לנסות לבדוק בעצמיץ את נכונותם (בד"כ זה אתגר, ובד"כ לומדים בדרך עוד דברים מעניינים - למשל, מיהן "יצרניות הנשק המצטיינות"), או לבקש מראי-מקום (מתאים גם לעצלנים וגם לסקרנים, אבל מהווה אסון תדמיתי). האפשרויות האלה עומדות, כמובן, גם בפני מי שקורא את טענתי בדבר חגורות-הבטיחות באוטובוסים, ואני מודע לכך. בהתאם לאפשרות שבה הקורא בוחר, ובהתאם למצב-רוחי, לעקרוניות שאני מייחס לעובדה, למה שנדמה לי שקוראים אחרים חושבים בסוגיה, ולכל מיני מקדמי-פאדיחה, אני מחליט איך להגיב. הפעם, למשל, אני מוותר על עבודת-הרגליים, כיוון שזה לא הלב של איזה טיעון בדיון ולהתפדח - התפדחתי ממילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשאתה קורא לי "עלם-חמודות", מה אני אמור להבין מזה, מיץ מתקתק שכמוך? טוב, לא חשוב, אז תגיד, מיהן יצרניות הנשק המיץטיינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר מיוחד. למה, מה באמת הבנת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לקישור להודעה בדבר ישראל כיצרנית נשק; האם יצור נשק שקול ליצוא נשק? לדעתי, דווקא במקרה של מדינת ישראל, שהינה צרכנית נשק משמעותית, מצויינות היצור אינה חייבת להתבטא ביצוא. מה גם שפוליטיקה בינ"ל, בה מדינת ישראל רחוקה מלהצטיין, משפיעה רבות על סחר בנשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצור נשק אינו "שקול" ליצוא נשק, ובכ"ז זה נראה לי כמו מדד מיהמן למדי ל"הצטיינות" של מדינה (אני בטוח שעבור כל מדינה אפשר לבנות מדד לפיו היא תצא "מצטיינת"). ישראל היא אמנם צרכנית נשק "משמעותית", והדבר מתבטא בכך שהיא מייבאת נשק בפי 3 כסף משהיא מייצאת נשק. יבוא הנשק של הממלכה המאוחדת הוא רק כשליש מיצוא הנשק שלה. של ארה"ב - רק 5%. של צפון קוריאה - פחות מחצי. עדיין, אתה אומר, זה אולי סימן לכך שישראל מתקשה ליצא נשק מסיבות מדיניות, ולא לכך שתעשיית הנשק שלה כל כך לא-מצטיינת עד שהמדינה חייבת לקנות את הרוב בחוץ. אולם בישראל 12% מהוצאות הבטחון הולכות ליבוא נשק. בצפון קוריאה - פחות מ 0.2% (סיבות מדיניות, אתה אומר בצדק). בארה"ב - פחות מ 0.6% (כיצרנית מצטיינת, יש לה מעט סיבות לחפש בחוץ). בממלכה המאוחדת - קצת פחות מ 6%. אגב, הממלכה המאוחדת היא היחידה, by far, מבין 4 המדינות האלה, שיכולה לממן את כל הוצאות הבטחון שלה מיצוא נשק, ועוד יישאר *הרבה* עודף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |