בתשובה להאלמוני ממנג, 17/01/06 19:17
מחשבה תחילה 361777
1. אותם שוטרים (ואזרחים באזור) היו בסכנת חיים.
2. המערכת המשפטית אכן טיפלה באותם שוטרים (ורובם זוכו - בגלל 1)
3. ההתפרעויות אז היו כחלק מהמלחמה שנכפתה עלינו, ובתיאום עם האוייב, מה שאין לנו במקרה הזה.
גן עדן עתידי 361778
אולי עוד כמה שנים במאי מפדל''י יזכה בפרס בינלאומי על סרט שיספר על תלאותיהם של תושבי חברון.
מחשבה תחילה 361781
הבנתי. כלומר לקביעה שלך ש-"במדינה מסודרת, אלימות מצד אזרחי המדינה היא עבירה פלילית, וככזו אמורה להיות מטופלת ע"י המערכת המשפטית." יש יוצאי דופן שונים ומשונים. אחד מהם (מס' 3) נועד במובהק, תוך שימוש באמתלות שונות והגדרות מעורפלות ("תיאום עם האוייב"), להוציא מהכלל את האזרחים הלא יהודים של המדינה, אבל נניח לו.
הבה ונניח שהשוטרים בחברון ירגישו שהם בסכנת חיים, אז פתאום יהיה בסדר מצידם לירות אש חיה ולהרוג מתנחלים פורעים?

רק כדי להבהיר, תוך יישום לקח מהעבר - אני *לא* קורא לירי במתנחלים המפירים את החוק. אני *כן* קורא ליותר מתינות ושיקול דעת בטיפול במשליכי אבנים ופורעי חוק שאינם יהודים. דרך טיפול שטובה כנגד אבנים יהודיות צריכה גם להספיק כנגד אבנים שאינן-יהודיות.

וראוי להעיר, כמובן, שהדרישה לטיפול שונה בשני סוגי אוכלוסיה החיה במקביל בשתי מערכות משפטיות וחוקיות שונות, ותחת שני קריטריונים שונים לחלוטין, תוך הסבר ש-"זה לא ענין של דת אלא של אזרחות" היא התממות במקרה הטוב. לבני האדם בהם אתה דורש לטפל באמצעות המערכת הבטחונית אין שום קול וקביעה לגבי החוק על פיו הם נשפטים ואין להם מדינה בה הם יכולים להשפט על פי דרכם. מערכת החוק הדואלית תקפה גם לגנבי מכוניות (שאינם מסכנים את המדינה). אולם הצביעות הגדולה ביותר היא הקביעה שזה עניין של אזרחות, ולא של דת. שלילת האזרחות הגורפת משלושה מיליוני בני אדם שחיים תחת שלטונה של מדינת ישראל בשטחים הכבושים כמעט 40 שנה היא עניין של דת, ושל דת בלבד.
מחשבה תחילה 361866
ההגדרה אינה מעורפלת כלל וכלל. מהומות/התפרעויות/מאורעות אוקטובר 2000 היו חלק בלתי נפרד, ובתיאום מלא, ממלחמת אוסלו (או "אינתיפדת אל אקצה" כהגדרת הערבים) שהיא עוד שלב מהמערכה הערבית להשמדת/מחיקת מדינת ישראל כמדינה יהודית, ובכך הפכו עצמם משתתפי המאורעות לגיס חמישי - אזרחי המדינה רשמית, אך אויבי המדינה בפועל, ולכן הטיפול בהם היה בהתאם.
ולראיה, בהתפרעויות אחרות של ערבים, שלא נתפסו כלקיחת חלק במאמץ מלחמתי של האוייב (ואלו שבסכנין הן דוגמא טריה, אבל יש עוד דוגמאות מהעבר הקרוב, כמו המהומות במע'אר), לא היה שימוש בנשק חם מצד המשטרה.
מחשבה תחילה 362020
הלוגיקה שלך בעייתית. לפי דברייך, תגובה של צד ב' למעשיו של צד א' (המשטרה ל'אירועים') מגדירה בדיעבד את מהות המעשים של צד א'.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים