בתשובה לidan, 19/01/06 10:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא יודע. שאלת מספר החיילים או שוטרים המרוכזים לביצוע משימה מסויימת צריכה להיות פונקציה של מספר החיילים הדרושים לביצוע המשימה, ולא קשורה בכלל להשתיכות הפוליטית של העבריינים. למיטב הבנתי, גם 10 חיילים יכולים לפנות בית בלתי חוקי של מי שלא פלש מטעמים אידיאולוגיים, ולא מקבל סיוע חיצוני. אם יש מקרה בו מספר החיילים שרוכזו על מנת לפנות מבנה בלתי חוקי של מתנחל או מי שאינו מתנחל היה נמוך מכדי לבצע את המשימה, אז מובן מאליו שזה מקרה מצער, והמסקנה שודאי אין להסיק ממנו היא להכיל את הכשלון על כל המקרים להבא. בשביל מחלוקות חוקיות יש בתי משפט, ברגע שבית המשפט אמר את דברו, עניין החוקיות לא נתון במחלוקת. תאר לעצמך שהקיבוצים היו מחליטים לפלוש לאדמות שלהם (ובמקרה זה, הם באמת שלהם) אחרי ההחלטה המוטעית של בג"ץ בעניינם. האם גם אז היינו שומעים את ח"כ אלדד אומר שפינויים הוא מלחמת אחים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה, יש חשד מבוסס (מאוד) שמס' החיילים אינו פונקציה של הכח הדרוש, אלא של "הפגנת כח" של אולמרט, מסיבות פוליטיות ותדמיתיות. על אחת כמה וכמה, כשברור (ונאמר כך ע"י הממשלה) שחיילים אלו דרושים היום למשימות דחופות של הגנה מפני טרור בגלל הבחירות לרשות (דרך אגב: למה לעזאזל כשיש בחירות ברשות, אנחנו צריכים לסבול טרור?!), ולעומת זאת, בפינוי היהודים מהשוק בחברון אין עניין של דחיפות, ויש מחלות משפטית מהותית. היה אפשר בקלות להגיע לפשרה, בלי צורך להשתמש בכח. שני הצדדים מוכנים שמשפחות יהודיות אחרות ייכנסו לבתים, כדי להחזיר אותם לחזקה יהודית מצד אחד, ולא לתת פרס לאותן משפחות פולשות מצד שני. המחלוקת היחידה היא שהממשלה רוצה שקודם יפנו את התושבים הנוכחיים, ורק אחרי זמן מה (נניח חודש) ייכנסו משפחות אחרות, בעוד התושבים לא מוכנים ל"פסק זמן" הזה, שמא בזמן הזה יפלשו ערבים למקום. מכאן, שאולמרט פשוט מתחפר בעמדתו ודוחף לכיוון של עימות אלים, במקום שפשרה שקטה היתה יכולה לפתור את הבעיה, וזאת לא מסיבה עניינית אלא מסיבות של תדמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם כתוצאה מ"מפגן הכח" הזה (או אחר) יאכף *סוף סוף* החוק, אז מבחינתי זה השג. ב. אם הבחירות גרמו ל"מפגן הכח" שגורם לאכיפת החוק, אז מצאנו יתרון לריבוי מערכות הבחירות במדינה. ג. אם חיילים אלו דרושים היום למטרה של הגנה מפני טרור בגלל הבחירות לרשות, אז אדרבא ואדרבא, שיועילו העבריינים האידיאולוגיים ויעברו על החוק כשלא צריכים את החיילים. ד. כמו שיודע כל מי שנפגע מעבריינים, גם אכיפת החוק היא משימה דחופה. דחופה לא פחות ולרוב אף יותר מ"ההגנה מפני הטרור". ה. כאשר העבירה על החוק משתנה כפונקציה של זמן (יש הבדל חוקי בין מי שפלש לשטח לפני שבוע למי שמשתמש בשטח 7 שנים), אכיפת החוק נהפכת להיות דחופה. ו. "למה לעזאזל כשיש בחירות ברשות, אנחנו צריכים לסבול טרור", כנראה שמאותה סיבה שכשיש קיץ, אנחנו צריכים לסבול טרור, שכשיש חורף, אנחנו צריכים לסבול טרור, כשכשיש חג יהודי, אנחנו צריכים לסבול טרור, שכשיש חג מוסלמי, אנחנו צריכים לסבול טרור, כשכשיש יום חול, אנחנו צריכים לסבול טרור, שכשיש בחירות בישראל, אנחנו צריכים לסבול טרור וכשאין בחירות בשום מקום אנחנו צריכים לסבול טרור. ז. ורוזנשטיין, למה צריך להסתבך עם רוזנשטיין? למה שהמדינה לא תתפשר איתו? ח. אין מחלות משפטית מהותית. יש הכרעה משפטית, ויש מי שחולק עליה. ט. הפשרות השקטות "עובדות" כבר 7 שנים. הגיע הזמן להודות שהן כשלון מוחלט, בכל מה שנוגע לאכיפת החוק, והצלחה מוחלטת, בכל מה שנוגע לאינטרסים הפוליטיים הצרים של מפלגות הימין. י. אם מנהיגי הימין היו רואים קצת יותר רחוק מקצה אפם, הם היו מבינים שלגיטימציה לאי אכיפת חוק היא חרב פיפיות (ע"ע, ההתנתקות וההכרעה על ההתנתקות). אבל, כרגיל, הם מתעלמים מכל מה שרומז על מחשבה עמוקה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |