עוד חוזר הניגון - זכרונות 36618
דב אנשלוביץ יום ד', 26/9/2001, 16:30
פגישת פרס ערפאת לצלילי הפיצוצים והיריות לא רחוק ממקום הפגישה, מזכירים לי את ראשית אוסלו, שלוותה במעשי אלימות נוראים שנעשו כביכול ע"י "אויבי השלום" בעוד ההתקדמות למזרח התיכון החדש נעשית עם ערפאת וכנופיתו.
שוב ערפאת עושה אתנו "הפסקת אש" (על שלום איש כבר לא מדבר), ואחרים שכביכול לא נענים לפקודתו עוסקים באלימות.
הייתה לי באותה תקופה שיחה טלפונית עם הסופר א. ב. יהושע. (כתבתי לו מכתב בקשר לאי קיום הבטחות מצד רבין לבוחר בעניין הגולן, והוא צלצל לביתי).
הוא דיבר אז על הסכמי אוסלו הנפלאים, ואני לא יכולתי שלא להזכיר את הפיגוע בצומת בית ליד. תגובתו הייתה: "עדיין אין שלום", ואני הגבתי ספונטנית: "נכון. אלה הם רק סימני השלום".
התרשמתי שהערתי זו הרגיזה אותו לא מעט.
עוד חוזר הניגון - זכרונות 36631
שי כהן • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ד', 26/9/2001, 17:34
"עראפאת בחר לעזוב את הטרור"

מתוך: כל שטויות פרס 2001. (מהדורה מיוחדת)
הצד השני של המטבע 36632
אפופידס • בתשובה לשי כהן יום ד', 26/9/2001, 17:50
כלומר, פרס, הזוכה ליוקרה רבה בעולם כרודף בלתי נלאה אחר שלום ופשרה עם הפלשתינאים, טוען שעד כה, ערפאת עסק בטרור ולא במאבק שחרור? אם כן, יש לכך ערך הסברתי חשוב כיום. מצד שני, הוא נותן לגיטימציה למנהיגים אירופים להפגש עם ערפאת. מצד שלישי, הדבר תלוי לא מעט בלחץ אמריקאי על אירופה, שלא לעשות כן כרגע.
הצד השני של המטבע 36634
שי כהן • בתשובה לאפופידס יום ד', 26/9/2001, 17:55
רודף בלתי נלאה. בזה אין ספק.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות