 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוא לא יוכל, משום שזו לא היתה החלטה שלו... כשהיינו בארצות-הברית בפעם הקודמת, שלחנו את כל הילדים לבית-ספר יהודי; באותה עיר בית הספר הציבורי לא היה בכלל בגדר אלטרנטיבה סבירה (ראיתי אותו רק מבחוץ, אבל החומות וגלאי המתכות הספיקו). אז נשארנו לשנתיים, ויתכן שאפילו אם היה מקום להתלבט, משך הזמן היה מכריע לטובת מקום שבו הם יקבלו חינוך שלם. השיקולים העיקריים הפעם היו: א. אנחנו בארצות הברית לזמן קצר יותר (פחות משנה). ב. שמענו טובות על בתי הספר הציבוריים של פרינסטון (והופתענו לטובה). ג. המחיר. ניו-ג'רזי יקרה עוד יותר ממה שהכרנו. ד. המרחק (בית ספר היהודי הקרוב הוא די רחוק). אמנם זה לא היה שיקול מראש, אבל בדיעבד גילינו שבבית-הספר הנוכחי יש הרבה מאד יהודים (מקומיים). בודדים מהם חובשי כיפה, אבל ככלל, בית הספר לוקח את האוכלוסיה הזו בחשבון. הרגע חתמתי על אישור יציאה לטיול, שבו אפשר היה להזמין ארוחה כשרה. תאריכי החופשות נקבעים לכל המחוזות ברמת המדינה. היום הראשון של ראש השנה, ויום-כיפור, הם ימי חופש. בשאר החגים (כולל יו"ט שני של גלויות) הילדים נשארו בבית והפסידו חומר. לא נורא. יש כמובן גם גורמים אישיים (מה משלימים מן הלימודים שמתנהלים בארץ, ואיך), אבל הדיון יחזיק מעמד בלי להכנס אליהם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |