 |
|
 |
||
|
||||
 |
דובייה איש הנפט נופף באצבעו מול פניה המבוהלות של אמריקה וגערתו לא הצליחה למחות את שביב שמינית החיוך המתחטא שמרוח תמידית בשולי שפתיו: "אמריקה מכורה לנפט," הכריז בנאומו על מצב האומה (מצב האומה?!). הוא שכח אולי כיצד הפעולה הראשונה של הנשיא הרפובליקני ששמו נישא בשפתי כל שמרני, רוני רייגן, היתה לבטל את תקנות האנרגיה של קודמו הדמוקרטי, ג'ימי קארטר. מטרת התוכנית הייתה להקטין בתוך 25 שנה (אאל"ט) את התלות בנפט לכדי 5% מהתצרוכת. זאת בעוד אקסון-מובייל הכריזה על רווחים של למעלה מ36 מליארד דולר לשנת 2005 (מה תקציב מדינת ישראל?). עכשיו בוש הצעיר מציע שבמקום להיות תלויים בנפט מהמזרח התיכון (מבלי להזכיר שלמרות העליה הניכרת בתלות האמריקאית, המזרח התיכון מספק רק 20% מהתיצרוכת), צריך לעבור לשמימוש בדקל ביולוגי, למשל אנרגיה שתופק מעשבים שוטים switch grass. הסיפור האמיתי הוא שכותבי הנאום חיפשו בנרות נושאים חיוביים (הסופה קתרינה לא הוזכרה בנאום, וגם לא מצבה של "המשימה" שבוש הטיל על אמריקה שנה שעברה - נחיתה על המאדים). ברגע האחרון הצליח הסנטור מאלבמה לעשות נפשות לרעיון האנרגיה החלופית שמופקת מעשבים שוטים, בתקווה שמדינת אלבמה תזכה בנתח שמן מעוגת המחקר והפיתוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"זאת בעוד אקסון-מובייל הכריזה על רווחים של למעלה מ36 מליארד דולר לשנת 2005 (מה תקציב מדינת ישראל?)." בסביבות 200 מליארד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן הגענו למקרה הקלאסי של פוליטיקאי (ג'ורג' בוש), שנואם על פי מה שנראה שיחזיר לו קצת מתמיכת הציבור, אבל לפחות חלק מהציבור יודע אילו אינטרסים הובילו את מימשל בוש-צ'ייני. עכשעו צריך להשוות בין דיבריו למעשיו. אני מעז להמר שלא יהיה ביטוי תקציבי בולט לדברים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקציב מדינת ישראל הוא כ-230 מיליארד שקל, לא דולר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(רק שתזכרו היכן קראתן את זה לראשונה). מה יגרום למחיר הנפט לקפוץ מ$60 ל-$160 לחבית, שואל רוברט סמפל? התקפת טרור על נמל הנפט באלסקה? מהומות בניגריה? התקפה על מתקן נפט מרכזי בערב הסעודית? דרישה גוברת עקב גל קור? כל אלה יחד יגרמו למחסור של 3 מליארד חביות נפט. אלא שלהתכונן לבעיות האנרגיה מהזוית הבטחונית-פוליטית, זה כמו לחפש מטבע תחת פנס הרחוב. התעלמות מהנתונים הגאולוגיים והאקולוגיים היא טמינת הראש בחול. בעצם, אני חושב שרק משוגע יחפש מטבע ברחוב החשוך, אבל הממשל האמריקאי הנוכחי איננו משוגע, לא ולא. האיום המטריד והרציני ביותר טמון ביחס בין יכולת שאיבת הנפט, כמות הדרישה לנפט ורזרבות הנפט הידועות והמשוערות. "שיא הנפט" היא הנקודה בה יכולת השאיבה מגיעה לכדי מיצוי מקסימום התפוקה האפשרית, וממנה ניתן רק לגלוש במורד כמות חביות הנפט שניתן לשאוב, אפילו אם יקדחו בארות נוספים. המומחים חלוקים מתי תגיע נקודת המשבר הזו. קינג הוברט, גאופיזיקאי אגדי שעבד בחברת של, קבע בהתסמך על נתונים שהוא אסף החל משנות ה-50, ש"שיא הנפט" היה בשנות ה-70 של המאה ה-20. פרופ' קנת דפייס קבע את חג ההודיה 2005 כתאריך הקובע (ולא בכדי). מומחים אחרים מדברים על השנים 2037 עד 2047, רק דור אחד קדימה. סקירה עמוקה ומרשימה של התאורית והשלכותיה על כלכלת העולם ורווחת האוכלוסיה במאמר הני"ט. אגב, לפני כמה ימים שמעתי בBBC שסין משקיעה מליארדי דולרים בפיתוח תשתית לשימוש באנרגיה מפחם, כדי לצמצם ולבטל את התלות בנפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קינג הוברט האגדי קבע שהשיא היה בשנות ה-70. על פי העקרון שהצגת -משיא זה אפשר רק לגלוש. האגדה פיספסה במקצת. בסוף שנות ה-90 היה המחיר כ-10 $ לחבית, וסין והודו היו כבר בדרכן במעלה תצרוכת הנפט. אינני מאמין לאף חוקר שקשור לחברות הנפט; כולם משרתים אינטרסים כלכליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתמיה מדוע פעם אחר פעם אתה נחפז לחרוץ דעה. אני חושב שאם תקרא את כל חמשת עמודי המאמר תגלה דברים נוספים (כמו שישנם מומחים שלא קשורים לחברות נפט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שישנם כאלה. הבעיה היא לאתר את הקשרים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה אחת: השיא שאליו התייחס האברט הוא שיא השאיבה *בארצות הברית*, ובזה הוא צדק. דפייס הציע את 2005 כשנת השיא בשאיבה *העולמית*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתייחס לשנה *הנוכחית* כשיא הוא עניין שיש בו הרבה ניחוש, למרות ההנמקות הרבות לטיעון. כדי להעריך נכונה דברים, צריך פרספקטיבה מסויימת; התייחסות ל-2005 היא נטולת פרספקטיבה כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערכה מבוססת על מודל רגרסיה (שמטבעו יכולות להיות בו סטיות מסויימות), ועל הערכה פשטנית אחת לגבי קצב הגילוי של שדות נפט חדשים (ההערכה היא שקצב גילוי המקורות פרופורציונלי לכמות הנפט שנותרה באדמה). הפרמטר הבולט ביותר שנזרק החוצה מהחישובים הוא הכלכלה: במכוון, אין במודל שום התייחסות לעלויות ההפקה ולמחיר הרגעי של הנפט. אם מקבלים את ההנחות האלה, אפשר היה להגיע למספר 2005 כשיא השאיבה העולמי גם לפני כמה שנים. בפירוש לא מדובר בהשוואה של נתוני 3-4 השנים האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרת, יש שני מרכיבים בעייתיים בהערכה הזאת-הוצאת המרכיבים והמוטיבים הכלכליים והיותה של הערכת קצב גילוי שדות נפט חדשים פשטנית. כל התחום הזה הוא מאד בעייתי ו''קנוי''. מספיק לראות את התנהלות חיפושי הנפט בישראל וספקולציית האינפורמציה כדי להבין איך עובד כל התחום בעולם- והוא עובד באורח דומה. לאינפורמציה ולדיסאינפורמציה בתחום הזה יש ערך כספי עצום. בראיון שנתנן אחד הנציגים של חברת נפט בישראל (אין לי לינק לראיון הזה), הוא האשים את הספקולנטים בהמראת מחירי הנפט. בין הספקולנטים נמצאות גם חברות הנפט. מה שקורה היום בעיראק - והיא נחשבת למדינה בעלת מאגרים ענקיים ובחלקם בלתי מנוצלים- נגזר מהחלטות של אנשים . לפעמים מתייחסים למה שקורה שם כאילו הוא גזרה משמים. המדיניות כלפי סדאם חוסיין לפני מלחמת המפרץ הראשונה, מלחמת המפרץ הראשונה, ההתנהלות אחריה, הפלישה לעיראק-כל אלה הן פרי מדיניות והחלטות של סקטורים משפיעים בארה''ב. להחלטות הללו יש השפעה ענקית על מחירי הנפט היום, למרות שמנסים להבליע ולהקטין אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האברט וממשיכיו לא מנסים לחזות את מחירי הנפט (כאן יש הרבה יותר גורמים מעורבים), אלא את כמויות הנפט הזמין להפקה. אני חושב שאפילו עשרים שנה של הפקה בקצב הנוכחי זו הנחה אופטימית (ובלי להגיד ''סין''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה הסברים טובים ודיונים מפורטים. עדיין לא מצאתי הנמקות משכנעות למחיר של 10 $ לחבית בסוף שנות ה-90- לא הרבה זמן לפני ההמראה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |