בתשובה לדפנה, 04/04/00 11:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
)וכל הדרך עד למטה יש צבים) לא ברור לי אילו גופים לא יכולים להגן על עצמם. הן המשטרה, הן הפרקליטות והן היוע"מ מתראיינים לכלי התקשורת - ותחת מטריית תפקידם החשוב הם נשמעים אפילו אמינים יותר. אבל זרקורי מצלמות הכתבים, הם כשרגא בטיהרא, לעומת ההגנה המצויינת שהם זוכים על ידי ההדלפות המגמתיות מחקירות שנועדו ליצור אווירה ציבורית, שתכשיר את טענותיהם. אבל לעיקר עוד לא הגענו. אני מניח שאם את היית משוכנעת שטענות הרדיפה נכונות, זו זכותם ואף חובתם של הרדופים שישמיעו את קולם. לכן צריך לדון בשאלה האם קיימת רדיפה פוליטית ולא להתחמק ממנה. המכשיר העיקרי להסתאבות של ארגון, הוא שאנשים שמזדהים עם מטרותיו, ומטבע הדברים הקרובים ביותר לשפר אותו, מסנוורים מלראות את מומיו. אז אחרי שהסברנו למה חשוב לדון בנרדפות, על ידי בחינת כמה מקרים לגופם, ננסה להחליט: האם קיים שוויון בפני מערכת אכיפת החוק? (מבלי להתייחס לאפשרות יתכנות טענות אוכפי החוק.) 1. פשיטה זריזה על ביתו של נתניהו - אל מול שבועיים שניתנו לעורך דינו של הנשיא ויצמן להגיש את כל המסמכים הרלוונטיים (קח שבועיים תעלים ראיות אבל בחיאת, תעשה את זה יסודי) 2. העמדתה של שרה נתניהו לדין -אל מול התחמקות המשטרה במשך 5 חודשים מפתיחת חקירה בעניין כד הכסף של גברת לאה רבין. 3. נסיון כושל של היועץ להעמיד לדין את ליברמן בעון עבירות שנתבצעו נגדו במשך שנתיים, כמעט בכל הזדמנות. זו אגב דוגמא לקונצנזוס מימין ומשמאל בדבר רדיפה של הנ"ל ע"י המשטרה כפי שבר לידי ביטוי בהצבעה בוועדת הכנסת. 4. התחמקות במשך חודשים מחקירת פרשת העמותות. התחמקות מהקשר הברור של רה"מ לעניין כפי שבא לידי ביטוי בחקירה. 5. אי חקירת הזיופים הוודאיים בפריימריס במפלגת העבודה למרות עיסוק תקשורתי בנושא של העיתונים "מקור ראשון" ו"הצופה" (אגב דובי, נעלבתי בשבילם בסקר). 6. מקרים שמוכרים לי אישית שקשורים באופן שבו נערכה על ידי הפרקליטות בראשות בייניש, נוי דין למתיישבים ביש"ע שנקלעו לסכנת חיים ונאלצו להשתמש בנשקם (מקרים שנסתיימו בזיכוי מוחלט בבית משפט). ויש עוד רבים אחרים שאני מניח ששכחתי. לכן השאלה בעיני היא לא האם קיימת רדיפה, אלא מדוע קיימת כזו. לדעתי, שהמשטרה אינה פוליטית. השיקולים של רוב הגורמים בה ענייניים(איך להתקדם ומהר). לעומתה הפרקליטות מאופיינת די בקלות כמזוהה עם שוברי הקליפה העליונה והיא גם שמשפיעה על עבודת המשטרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתייחס רק לנושא ליברמן - חברי הכנסת, ככלל, לא אוהבים להסיר חסינות מעל חבריהם. הדבר מגיע לעיתים קרובות לאבסורדים כאלה, שחבר-כנסת מסויים צריך להתחנן בפני האחרים שיסירו את חסינותו כדי שיוכל להוכיח את חפותו בבית משפט, או לחלופין - כדי לעמוד לדין כאחד האדם על עבירה שביצע (זכור לי מקרה שכזה שבו חבר כנסת כלשהו - יוסי שריד - ביצע עבירת תנועה או משהו דומה שביקש לעמוד למשפט כאחד האדם, אך לא נתאפשר לו). הסיבה לכך היא הסלידה של הח''כים מיצירת יותר מידי תקדימים. יותר קל לחיות בידיעה שהנורמה היא שהחסינות היא מוחלטת ולא תוסר כמעט אף-פעם, מאשר לשקול כל מקרה לגופו ולהסתכן שהעבירה הבאה שלך תשקל דווקא לכיוון ביטול החסינות... ובאשר לסקר - לשם כך קיימת הייתה אופציית ה''אחר''. אני לא מתכוון לכתוב את כל הקומבינציות האפשריות. גם הג'רוזלם פוסט מוזמן להעלב באותה המידה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |