 |
|
 |
||
|
||||
 |
התרגום הראשון הופיע בתור קטע שלא נלמד (אנסין) בבחינת הבגרות בספרות במועד קיץ תשס''ה. התלמידים נדרשו לפרש את הניגוד שבין הבית השני, שבו מתוארת טביעתה של הספינה, לבית השלישי, המתאר ישועה. מחד עמדה התפיסה לפיה יש כאן מקרה של נס, ושהספינה גברה על הקשיים, נלחמה בסכנת המוות וניצלה. מאידך, נטען כי הבית השלישי מתאר דווקא את הישועה בגן-עדן - מה שמצפה אחרי ייסורי הסערה (וכמובן שבמיטב המסורת של דיקינסון, יש כאן אלגוריה גלויה למדי לחיים עצמם.) אני מעדיף דווקא פירוש שלישי, המשלב את שני הראשונים, ויש שיגידו מתחמק מלענות על השאלה - האם עדיף להיאבק ולהיאחז בחיים, או לוותר ולהתמסר לישועה שאולי מחכה בעולם הבא (במיטב המסורת של ''להיות או לא להיות'' של המלט.) ייתכן ויש כאן דווקא אמירה על הבחירה האנושית - אמירה אופטימית למדי (בדיסוננס מסויים עם הטונים האפלים המאפיינית בדרך כלל את היצירה של דיקינסון), שלפיה כל בחירה - לחיים ולמוות - מובילה בסופו של עניין לישועה. גם בלחימה וגם בויתור יש אלמנט המוביל בסופו של דבר לגאולה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך הספינה גברה על הקשיים אם היא פרצה אל הגלים אתמול בבוקר וטבעה אתמול בערב? אולי פספסתי משהו, אבל נראה לי שלפי פירוט הזמנים בשיר הטביעה באה לאחר הפריצה אל הגלים. אגב, התרגום השני הוא הנורא מכולם כי הוא אינו שומר על המשקל של השיר, בעוד שני האחרים משחזרים אותו היטב (יאמב, כמדומני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נאמר שהספינה פרצה אל הגלים, אלא onward כלומר קדימה, או הלאה. אני לא רואה איך אפשר להבין פה ישועה פיזית, לאחר שבבית השני הספינה יורדת למצולות. ולאחר שבבית השלישי נכנסים לתמונה המלאכים. נראה לי די ברור שכוונתה המשוררת היא, שהספינה טבעה בעולם הפיזי, והגיעה לעולם הבא. ושהדמדומים החומים של העולם הזה, כלומר- המוות הפיזי, הם השחר האדום של הלידה הרוחנית בעולם הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שדיקינסון נותנת שתי אפשרויות להמשך - אחת, שהסירה נטרפה, והאחרת - שהיא התאוששה והתגברה. המלחים חוזים את הראשונה. המלאכים - שיש להם יותר שאר רוח - את השנייה. הבית השני והשלישי אינם מסודרים בסדר כרונולוגי: הרי הבית השלישי מתחיל ב"but": כלומר, אפשר לראות את הדברים כמו המלחים. אפשר גם לראותם כמו המלאכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לפחות אנחנו מסכימים על כך שהבית השני והשלישי אינם בסדר כרונולוגי, כלומר זה לא שבית 3 קורה אחרי בית 2. אני מבינה את שני הבתים האלה כמתארים את אותו אירוע עצמו, כפי שהוא נראה משתי זוויות, האנושית והמלאכית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה בהחלט עם השורה התחתונה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיפה להבין את השיר הזה, כמו הרבה שירים וסיפורים, באופן פסיכולוגי-אישי, כלומר בקשר למשוררת.ולא לתת ליצירה משמעות חברתית-כללית, לא לנכס לחברה ולאידיאולוגיות שלה את מה שהיוצרת יצרה עבור עצמה. לדעתי היא מדברת על התדרדרות נפשית שהיתה לה, נניח דכאון, אבל העולם הרוחני שלה, הקשר שלה עם אלהים, עם העולם שמעבר, נותן לה הרבה אנרגיות ומנחם אותה. בעולם שמעבר היא לא נחשבת לכשלון. לכן, כשהיא מהרהרת על כך, היא מתמלאת בכוחות להמשיך בחיים, ואפילו ברוח מרוממת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לפי התפיסה ההומנית של אמריקה הישנה רואה טובות באופן ממשי, מציאות בריאה בעולם הזה. ראו גם את הצניעות שבד''כ משתדכת עם התפיסה האופטימית הליברלית הישנה (כלומר של אמריקה הדמוקרטית הקלסית, לפני חלומות ההתעשרות, וקדם משטר חברות הענק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמילי דיקנסון מתארת את מקומה בעולם, כפי שהעולם רואה (מלחים מספרים על ספינה קטנה ואבודה) לבין איך שהיא חובה זאת (תרנים זקופים,מפרשים מתוחים, זינוק מלא און קדימה). זוהי קריאת התרסה יפה של אישה מסתגרת כנגד העולם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |